חוזר עם הילד מהגן. בכניסה לבניין רואה חיפושית משונה על התקרה. עוצר לצלם (הילד כבר רגיל).
ומי זאת, אם לא יקרונית הברוש (Icosium tomentosum)!

מדובר ביקרונית קטנה מאוד ועבת רגליים, כמעט כמו חיפושית ממשפחת הצנומיתיים (Oedemeridae). צבעי הפרטים נעים בין חום בהיר לשחור. חרק זה נפוץ סביב הים התיכון. זחליו נוברים בעצים מתים וחולים ממשפחת הברושיים: ערער, תויה, טטרקליניס וכמובן, ברוש מצוי, שהוא כנראה הפונדקאי השכיח ביותר של המין. נהוג להבחין בשני תתי-מינים: אחד במזרח הים התיכון ואחד במערבו. אם יש ממש בהפרדה זו, אפשר לשער שהיא התפתחה עקב התפוצה הטבעית הבלתי-רציפה של ברושיים באזורנו.

זחלי יקרונית הברוש מפגינים התנהגות מעניינת: הם מייצרים צלילים הנשמעים לאוזן האנושית, על-ידי גירוד העץ בלסתותיהם הפרושות, תוך הנעת הראש ימינה ושמאלה. לא אחת, כשזחל אחד מתחיל לגרד, הזחלים האחרים החיים באותו ענף מצטרפים אליו, במעין "מקהלה". התנהגות כזאת לא הייתה ידועה לפני-כן ביקרוניות. השמעת הצליל כנראה משמשת לתקשורת בין הזחלים, כדי לוודא שמחילותיהם לא ייפגשו. אבל צלילים המיוצרים על-ידי נוברי עץ משמשים גם את טורפי הזחלים, כדי לאתר אותם. כאן, כנראה, נכנסת לתמונה התנהגות ה"מקהלה". כאשר כל הזחלים צועקים "אני ספרטקוס" והעץ מהדהד בקריאותיהם, קשה לטורף לאתר את מיקומו של זחל בודד.

לאחרונה תועדה יקרונית הברוש כמין גר בקליפורניה. לפלישה זו יכולות להיות השלכות אקולוגיות כבדות, שכן גם עצי הסקויה הענקיים נמנים על משפחת הברושיים.

כפר-סבא, 8.2024