אם הייתם מראים את השחף הזה לצפר מהמאה ה-20, הוא היה מזהה אותו כשחף כספי (Larus argentatus). אם הייתם מביאים צפר נוסף, מאזור שנת 2000, הוא היה מגדיר לכם שחף צהוב-רגל (Larus michahellis), אך הצפר בן ימינו היה חולק עליהם ומסביר כי זהו שחף ארמני (Larus armenicus).
הבלבול נובע מכך שמינים לרוב אינם ישויות ברורות, עם מרווחים שווים ביניהן. עקב כך שתהליך ההתמיינות (התפתחות מין חדש) מערבת פיצול של מין ישן, מינים חדשים לרוב מאוד דומים אחד לשני. יתרה על כך, מין רחב תפוצה יכול להיות מגוון מאוד (ולהיראות כמינים שונים), מבלי להתפצל. ישנן גם קבוצות שלא "משחקות לפי הכללים" ומתנהגות לפעמים כמין אחד ולפעמים כמינים נפרדים. תופעה כזאת מכונה 'קומפלקס מינים'. חלק מהסוג שחף (Larus) אכן נחשב לקומפלקס מינים, והחלוקה שלו עוברת שינויים עם התקדמות מדע הביולוגיה ועם שינויים בתפישה של מושג המין. מה שנחשב בעבר כאוכלוסיות בעלות תכונות מיוחדות, היום מוכר כמינים בפני עצמם.
אך אל תטעו: זאת לא המילה האחרונה. המדע ימשיך להתקדם ולהשתנות, ואיתו גם האופן בו אנחנו תופשים שחפים.

חוף תל-ברוך, תל-אביב, 2.2020
***

נראה שבארצות ימיות רבות שחפים הם עוף עירוני נפוץ וחסר פחד. אם אתם זוכרים עדיין איך זה לנסוע לחו"ל, בוודאי תוכלו לספר על שחפים חוצפנים בהם נתקלתם. בארץ זה לא כל-כך תפס. שחפים אינם נדירים, אבל לרוב הם מתנהגים כעוף מים רגיל ולא ממהרים לגשת אלינו לדרוש מזון. רובם גם מגיעים לכאן בזמן הנדידה ולא נשארים לקיץ.
חמשת השחפים בתמונה הם שחפים ארמניים (Larus armenicus), אחד המינים השכיחים בישראל. בעבר שחפים אלה נחשבו לבני המין שחף כספי (Larus argentatus) - מהשחפים הנפוצים והחוצפנים של ערי מערב וצפון אירופה. השחף הארמני דווקא אינו נפוץ בעולם. הוא מקנן באגמים הרריים בארמניה ושכנותיה, וחורף בארצות הלבנט. אנחנו בישראל משתייכים לבני-המזל המעטים הזוכים לביקוריו של שחף הררי זה.
אז מצד אחד השחפים שלנו לא נפוצים, אבל מצד שני, אלה שחפים נדירים!

חוף בית-ינאי, 2.2021
***

שחפים מגיעים במגוון גדלים, משחף האגמים (Chroicocephalus ridibundus) הקטן, ועד למינים גדולים יותר מהשחף הארמני (Larus armeniacus): שני המינים המופיעים בתמונה.
כאשר יש לך באותו בית-הגידול מספר מינים התלויים במזון דומה*, יהיה ביניהם היסט-תכונות: סדרת הבדלים בין מין למין, שיהפכו כל מין למומחה בהשגת מזון קצת שונה. לעתים, זה יתבטא בגודל. שחפים קטנים יחיו לצד שחפים בינוניים ושחפים גדולים. כל מין יתמחה בתפיסת דגים בקבוצת גודל אחרת, כך שהתחרות בין מיני השחפים תהיה קטנה ואף מין לא ידחק את האחר מבית-הגידול. שחפי האגמים, למשל, יתקשו לבלוע את הקיפון הענק שהשחף צהוב-הרגל שבתמונה בולע.
התמחות כזאת במזון היא אחת הסיבות לכך שיש לנו מגוון מינים גבוה בעולם.

שפך הירקון, 1.2018
*קבוצת מינים כזאת קרויה 'גילדה'.