רבים מהצמחים האנדמיים של מישור החוף משגשגים תחת עומס הציוויליזציה. התורמוס הארץ-ישראלי (Lupinus palaestinus), למשל, צומח היטב בשטחים הנמצאים ברעייה, מתחדשים משריפות, כאלה שנחשפו לאחרונה, וגם בצדי שבילים.
זה לא מפתיע מאוד, שכן אנשים מעצבים את הנוף המקומי במשך אלפי שנים, והקרקע הרכה של מישור החוף הופכת אותו לקל מאוד לעיצוב, גם בכלים הפשוטים ביותר. הצמחים המקומיים נאלצו להסתגל או להיכחד - ומי שהגיע עד ימינו הוא זה שהסתגל. מה שכן, גם לאבולוציה יש גבולות, ואם השינוי הוא מהיר או קיצוני מדי, הכחדה תהיה האפשרות היחידה. בנייה וסלילה מודרניות הן שינויים כאלה, ובגללן גם מינים שלמדו לחיות לצד אבותינו מתקרבים לצדנו אל סופם.
מרחבי רחובות, 3.2020
***
ברצועת הבור הצרה שנותרה בין כפר-סבא לכביש 531 שמחתי למצוא אוכלוסייה קטנה של תורמוס ארץ-ישראלי (Lupinus palaestinus, מימין), האנדמי למישור-החוף. דקות ספורות לאחר-מכן, הצטערתי לגלות שבשולי השטח ישנם גם פרטים של תורמוס ההרים (Lupinus pilosus, משמאל), שצומחים שם כפליטי תרבות או שנזרעו במכוון.
שני מינים אלה הם קרובים מאוד ומכליאים בקלות. מכיוון שתורמוס ההרים מגודל במישור-החוף כצמח נוי, הגנים שלו חודרים לאוכלוסיות התורמוס הארץ-ישראלי ומכחידים אותו כישות נפרדת.
אני יודע שלרוב זה חיובי לשתול מינים מקומיים, אבל לא כל צמח מקומי של הארץ הוא צמח מקומי של החוף, ומין מחוצות ירושלים בהחלט יכול להיות פולש מזיק בחוצות תל-אביב.
כפר-סבא, 4.2020
***
לא. גם זה לא טוב.
אדמת החמרה, בהיותה חולית אך יציבה, היא חומר גלם פופולרי, לעבודות גינון וסלילה. בלי לדעת את ערכה האמיתי, אנשים משנעים אותה הרחק מביתה, אל אזורים אחרים של הארץ. ממש כשם שכמויות גדולות של אבן גיר מועברות למישור החוף.
עם שינוע האדמה מגיעים לעתים גם המינים האופייניים אליה ויוצרים אוכלוסיות במקומות לא סבירים. כאן מצאתי עשרות פרטים של תורמוס ארץ-ישראלי (Lupinus palaestinus) על סוללת עפר התומכת במחלף ראש-העין מזרח. ועל-אף שצדה המערבי של העיר משיק לשרון, המזרח נטוע בגבעות הגיר של הדום השומרון, עם חי וצומח השונים מהותית מהמוכר לנו במישור החוף.
ואז התורמוסים הללו, שמזכירים לנו שעוד גבעת חמרה הועלמה ממקומה הראוי, והשומרון קיבל סדרה של מינים גרים חדשים.
לא טוב יותר מתורמוס ההרים בתל-אביב.
ראש העין, 3.2019
***
הצמחים אינם חסרי אונים מול החום. בתגובה לטמפרטורות הגבוהות, התורמוס הארץ-ישראלי (Lupinus palaestinus) אוסף את עלעליו, כך ששטח העלה החשוף לשמש מצטמצם משמעותית, ואיתו גם איבוד המים.
הגינות הנטושות, משארי יער אוסישקין, כפר-סבא, 4.2021
***
אחרון ודי.
תמיד יש איפה-שהוא את הפרח הזה שפרח אחרי כולם ואל-תוך העונה שהמגדיר לא מציין. אנחנו נוטים להרגיש כבני-מזל מיוחדים על כך שהזדמן לנו לפגוש בפרט הזה, "שלא אמור" היה להתקיים. הפעם, זה תורמוס ארץ-ישראלי (Lupinus palaestinus), האופייני יותר לתקופת פברואר-מרץ, בה העשב עוד ירוק ונמוך. גם במסגרת צהובה הוא נראה יפה.
קריית-אונו, 5.2018