הערב ה"מדריך ארצות החמרה לסיורי לילה": שממית העצים (Mediodactylus orientalis)
שממית העצים היא אולי הזוחל השני האהוב עליי, אחרי הנחושית העינונית. אני זוכר את מפגשיי השונים איתה, כולל הפעם הראשונה - על גזע עץ שלטית, ברחוב הראשי של באר-יעקב. היא נשארה מולי בדיוק מספיק זמן כדי שאזהה אותה מעבר לכל ספק, ואז רצה והסתתרה, ואילו אני המשכתי לבית-הספר, מעט יותר עשיר באותו היום.
שממית זו ידועה בהסוואתה על גזעי עצים, דבר המשותף לה ולפרוקי-רגליים מסויימים, דוגמת הפטמתן. שממיות מרהיבות המתמחות בחיים והסוואה על עצים נפוצות בכל הארצות הטרופיות. האם המין החי אצלנו הוא נציג לאחת השושלות המשווניות הללו? זה לא מופרך. כך הוא הדבר עם הזיקית, הצופית והשפן, למשל. אך לא כך הדבר במקרה שלפנינו. שממית העצים שייכת לסוג מרובה מינים שתפוצתו משתרעת בעיקר בארצות מזרח הים התיכון. רוב המינים בסוג הם "שממיות נורמליות", החיות על סלעים, לעתים בתנאים של קור ויובש. כזאת היא למשל שממית החרמון. אם כך, הדמיון ששממיתנו המוסווית מראה למינים של יערות טנזניה ואוסטרליה, הוא תוצאה של אבולוציה מתכנסת. הגומחה האקולוגית של "שממית החיה על עצים" הייתה פנויה באזור, אז מין גמיש אחד התפתח ומילא אותה.
___
מה למדתי כשציירתי: לפני שהתחלתי, פחדתי שאי אפשר יהיה להבחין את השממית הזאת משממית הבתים, במיוחד בהתחשב בכך שמשיקולי זמן ומקום, לא כללתי את זנבה הקוצני בציור. אבל כבר בשלב השרטוט, החוטם הצר והאצבעות הדקיקות המשונות נתנו לה מראה שונה; וכשהתחלתי לצבוע, השילוב בין האפור-של-גבס-לח וחום-שוקולד-מריר צעקו מייד: שממית עצים!