התוכי הנזירי (Myiopsitta monachus) הידוע גם כדררה אפורת לחי או פשוט "קווייקר", הוא מין פולש שמתרבה בארץ במשך שני העשורים האחרונים. תוכי זה, שאינו קרוב לדררה, אלא לתוכי הארה הגדול, מגיע אלינו מדרום אמריקה, שם הוא נפוץ בנופי סוואנה וערבות פמפס.
בשונה מתוכיים אחרים, הקווייקר בונה קן זרדים (ולא מקנן בחור בעץ) ולעתים מקנן במושבה צפופה ("קן ענק") שנבנית בבסיסי ענפים גדולים.
המין התבסס זה לא מכבר בתל אביב, אך השבוע ראיתי לראשונה פרטים שלו מחוץ לעיר הגדולה: בכפר סבא וביבנה. הפלישה נמשכת.

תל-אביב, 3.2015
***

בעוד הדררות (.Psittacula spp) הן ציפורים המבלות כמעט את כל חייהן על עצים, התוכי הנזירי (Myiopsitta monachus) מבלה לא מעט מזמנו על הקרקע. על כן, מאז הופעתו בטבע הישראלי, ניתן למצוא בשדה לא מעט עקבות תוכיים.
אבל גם אבות התוכי הנזירי היו בעברם שוכני עצים מובהקים יותר. זהו המצב הקדום אצל התוכיים, עליו מעיד סידור האצבעות הבלתי רגיל בסדרה הזאת. הרי לרוב העופות יש אצבעות בסידור anisodactyl: האצבע הראשונה, ההומולוגית לבוהן שלנו, פונה אחורה, ושלושת האצבעות הנותרות פונות קדימה. אצל התוכיים, ואצל כמה שוכני עצים אחרים (ביניהם נקרים, קוקיות וזיקיות) התפתח סידור zygodactyl*: אחורה פונות אצבע 1 (בוהן) ואצבע 4 (הקמיצה, שהיא האחרונה. לדינוזאורים אין זרתות). סידור זה הוא יעיל לשם אחיזת ענפים ותמרון חפצים.
מצב זה אמנם התפתח באב הקדמון של התוכיים, אך אבותיו שלו היו כמובן בעלי סידור anisodactyl, ועדות לזה אפשר למצוא בהתפתחות העוברית. כשאצבעות התוכי רק מתחילות להתפתח, הן מופיעות תחילה בעודן בצד אחד, ומחוברות בקרום - כך, אחרי הכל, היה המצב אצל אבותינו המשותפים, שוכני המים. כאשר הקרום מתנוון, בהמשך ההתפתחות העוברית, אצבע 1 (הבוהן) נודדת אחורה, ונוצר הסידור הנפוץ בעופות. אז, אחד משרירי הרגל מתחיל להתכווץ ולמשוך את אצבע 4, עד שזו מגיעה למקומה הסופי. תוכיים בעלי מום מולד, הסובלים משיתוק ברגליהם, לא יבצעו את הפעולה הזאת בביצה, ויבקעו, אם כך, כשלאצבעותיהם סידור anisodactyl, משל היו תרנגולות.
למה שהתוכיים לא יגדלו מראש עם סידור האצבעות הנכון? האבולוציה לא מטריחה את עצמה בשאלות כאלה. אם הדרך פועלת ומייצרת אורגניזם שיכול לשרוד ולהתרבות, אין זה משנה כמה לא אלגנטית הדרך לשם נראית לנו. ובתור בונוס היא יכולה ללמד אותנו על הדרך הארוכה שכל מין עבר עד היום.

הקריה החקלאית, ראשון-לציון, 7.2024

*כן. הפירוש הוא "אצבעות בזוגות." המילה "זוג" שאולה מיוונית. פירושה המקורי: עול (אליו היו רותמים שני שוורים).
***

מה כבר יש לאכול בזרעוני קייצת קנדית (Erigeron canadenais)? התוכי הנזירי (Myiopsitta monachus) בהחלט מוצא שם משהו!
המין הפולש הזה יודע להסתדר עם מה שזמין לו, ולכן הוא לא הולך לשום מקום. הוא יודע להיזון ממגוון זרעים, וגם לאכול פסולת שהוא מוצא בעיר. באזור מוצאו, ניתן למצוא את התוכי הזה מגבול האקלים הטרופי ועד לצפון פטגוניה. ניסויים מראים שהוא אינו רגיש לטמפרטורות מתחת לאפס, וגם לא לעומס חום כבד. שני הגורמים המגבילים שלו הם מי שתייה, ועצים לקינון. ושני אלה תמיד יימצאו איפה שאנחנו חיים.
היום התוכי הנזירי נפוץ סביב הים התיכון. אני חושב שמסע ההתפשטות של המין הזה טרם נגמר, ושנראה אותו הופך לבן בית ברחבי המזרח התיכון, ואולי גם מרכז אסיה. עם שינוי האקלים, תוכיים נזיריים יהפכו גם למראה נפוץ במרכז אירופה.

הקריה החקלאית, ראשון-לציון, 7.2024

***

פולשים על הגדר.
בעקבות עלייתן של הדררות על הפטנט, גם התוכיים הנזיריים (Myiopsitta monachus) למדו להשיג ולאכול את זרעיו עתירי השמן של החוח העקוד (Scolymus maculatus). אחרי שתלשו את הקרקפת המבשילה, הם נושאים אותה לשולחן אכילה קבוע, המשמש את הלהקה. במקרה הזה, מדובר בגדר של מאגר מים. המאינות (Acridotheres tristis) רואות שהתוכיים השיגו אוכל, ובוהות בהם בעיניים רעבות - אך כנראה שאינן מבינות מה יש פה לאכול.

מאגר שירה, אזור פולג, 6.2021
***

נוצת התוכי הנזירי (Myiopsitta monachus) הזאת מפגינה צבע פיזיקלי כחול-ירוק, ובשוליו צבע אפור, הנובע מהצבען מלאנין. בעוד שהפיגמנט ביליוורדין צובע ביצי עופות בכחול וירוק, צבעים אלה בנוצות ואף עור של ציפורים הם תוצר של שבירת אור בעזרת מבנים מיקרוסקופיים.

כפר-סבא, 7.2022
***

ככלל, תוכיים ידועים כמקנני חללים. רובם, אף הגדולים יותר, מטילים את ביציהם בחורים בעץ. רוב התוכיים האחרים מקננים על האדמה, ואילו מין אחד בלבד בונה קן של ממש, מזרדים. זהו התוכי הנזירי (Myiopsitta monachus), תוכי דרום-אמריקאי קטן, שהפך למין פולש בישראל. הקן קלוע מענפים ומהווה מושבה, בה זוגות רבים. בהתאם, מדובר במבנה גדול, בדומה לקני העשב העצומים של האורגים באפריקה.
התוכיים הנזיריים בארץ מקננים לעתים על עצי אורן ואיקליפטוס, אף כי עצים אלה לא מצויים בארצות מולדתם. גם אם אני מצר על הפלישה, אני מתפעל מיכולתו של עוף זה לבנות קן כה מורכב מענפי אורן שבריריים!
הביטו בעץ הגבוה הקרוב לביתכם. אולי הם גם אצלכם.

כפר-סבא, 7.2019
***

ביקור בחוות התוכיים בכפר הס* גילה לפני תופעה מעניינת: כלוב של תוכיים נזיריים (Myiopsitta monachus), שהקן השיתופי בתוכו הומשך מהצד החיצוני של הכלוב, על-ידי תוכיים חופשיים.
עופות בר לעתים נמשכים לעופות מבוייתים או שבויים, אולי מתוך האינסטינקט האומר כי העופות שבמקום מכירים את המקום כבטוח. אנחנו רואים תופעה זו עם מגלנים, שחפים ועופות אחרים החיים בגני-חיות ואף מתנהגים כחיות מבוייתות, על אף היותם חיות בר מוחלטות. אינסטינקט זה משמש גם ציידים, המשתמשים בדגם או בעוף שבוי, כדי ללכוד עופות בר. וגם תוכיים החיים בטבע, או כאלה שברחו ממגדלים, ידועים ככאלה המגיעים לעתים לבקר תוכיים שבויים. אבל זו הפעם הראשונה בה אני רואה מושבת קינון משותפת כזאת. על סמך התצפית הזאת אני יכול לשער כי התוכיים במושבה כזאת אינם קרובי משפחה, ואלא קולקטיב המתאסף למטרה משותפת, בדומה ללהקה. מעניין יהיה לראות אם חברים חדשים במושבה צריכים "להתקבל" על-ידי התוכיים שכבר מקננים?

כפר הס, 6.2022
*לא מומלץ. המקום עבר את שיאו מזמן, וכעת הוא מוזנח ומסכן.
***

ביצת התוכי הנזירי (Myiopsitta monachus) הזאת נפלה מהקן ונמצאה על הדשא. אך אל תדאגו לעתידם של התוכיים, שכן גם עם אבידות פה ושם, הצלחתם היא בלתי-רגילה.
מחקר שנערך בספרד מצא כי בעוד התוכיים הנזיריים באירופה מייצרים בתטולה אחת מספרי ביצים הדומים לשל בני אותו המין במולדתם הארגנטינאית, הצלחת הקינון של הפולשים הייתה כפולה משל המקומיים! יתרה על כך, האוכלוסייה הפולשת הראתה שכיחות גבוהה יותר של קינונים שניים לעונה, ומפתיע אף יותר - כמחצית מהתוכיים הפולשים התחילו לקנן בשנת חייהם הראשונה - תופעה שכמעט אינה קיימת באוכלוסיה הדרום-אמריקאית.
כמו שאנחנו רואים לעתים במינים אחרים, הפצה לאזורים חדשים גוררת שינויים במין, שלעתים הופכים אותו לפולשני ותחרותי אף יותר. זה מזכיר לנו שוב, כי האסטרטגיה הטובה ביותר להתמודדות עם מינים פולשים היא מניעת פלישה, שכן מין שהתבסס יכול להראות גמישות ושרידות מפתיעה במאבקו להישאר בתחומו החדש.

כפר-סבא, 7.2022
***
אתמול הייתי עד למה שנראה כמו בריונות קבוצתית בין תוכיים נזיריים (Myiopsitta monachus). הקורבן בתמונה הוא התוכי הרביעי מימין. ששת התוכיים משמאל לו צורחים, נושכים ומאיימים לנשוך. שאר הנוכחים מסתכלים בדממה.
מצד אחד, חשוב להימנע מהאנשה של בעלי-חיים אחרים. אי אפשר להקביל את ההתנהגות והרגשות שלהם לאלה שלנו בצורה מושלמת. מצד שני, צריך להבין שבעלי-חיים, ובמיוחד בעלי-חיים נבונים יחסית, בהחלט מסוגלים לרגשות מורכבים והתנהגויות מורכבות.
משהו קרה בלהקה ההיא אתמול. משהו אלים, אולי אפילו אכזרי. אין לדעת מה הוביל לזה ואיך זה התפתח משם. האם התוכי נענש על משהו שעשה? אולי האחרים פשוט רצו להתנכל לו? האם גורש מהלהקה או שאולי מעולם לא השתייך אליה? איני יודע אפילו אם היה זכר או נקבה.
כל שאני יודע הוא שבזמן שאנחנו עסוקים בעניינינו, בעלי-החיים המקיפים אותנו עוסקים בשלהם. חברתם אינה מראה של חברתנו, בסגנן "הרוח בערבי הנחל", אלא משהו אחר - משהו אחר בעל מורכבות משלו, ממנו נחשפות לנו תמונות בודדות כאשר דרכינו ודרכיהם מצטלבות.

הוד-השרון, 2.2021