לא צריך להיות פדולוג.
בתמונה הזאת נימפית החורשף (Vanessa cardui) השותה מברקן סורי ( Notobasis syriaca ). אני רוצה לדבר דווקא על הברקן.
אך קודם אקדים ואספר כי מדע הפדולוגיה, הוא תורת הקרקעות, מחלק את הקרקעות ל"קלות" ו"כבדות", בהתייחס לאחוז החרסית שהן מכילות. חול ים, למשל, הוא קרקע קלה, כי אין בו חרסית. גם חמרה נחשבת "קלה". יש גם סוגים רבים של קרקעות העשירים בחרסית ולפעמים לא פשוט להבדילם מחמרה במבט ראשון. בשביל שלא נסתבך, יש את הברקן. צמח חד-שנתי זה, הדומה והקרוב לגדילן, מעדיף באופן מובהק קרקעות כבדות וכמעט לעולם לא יגדל בחמרה. אפילו אם מדובר בכיס קטן של קרקע כבדה בין גבעות כורכר, נמצא שם לעתים ברקנים המסמנים לנו איזו קרקע היא איזו. ברקנים נפוצים בצדי דרכים בכל האזור הים-תיכוני של הארץ, אך במישור החוף הם מוגבלים בעיקר לאזורים הקרובים לנחלים, עקב תכונות הקרקע שם.
עם הברקן לעתים יופיעו צמחים נוספים, ואף בעלי-חיים מסויימים, המעדיפים חרסית על חול.
פארק אריאל שרון, 4.2017