כמו חללית החולפת בדממה מעל פני הירח, שוחה הצדפונית (Ostracoda), בחוסר מאמץ, מעל אדמת השדה המוצף. רק צלה הקטן נגרר על-פני גרגרי החול.
סרטנים אלה הם בין הקשוחים והנפוצים שבשוכני בריכת-החורף. גופם עטוי הקשוות עבר מזעור ואימץ מראה שונה משל סרטנים גדולים יותר. במהלך האבולוציה של הצדפוניות, האיברים הפנימיים שהיו בבטן עברו אל החזה. הבטן התנוונה, ובמינים מסויימים, נעלמה. גם הרגליים עברו הפחתה: לצדפוניות נותרו לא יותר מארבע, ובמינים מסויימים רק שתיים, או שכלל אין להן. התנועה מבוצעת על-ידי שני זוגות של מחושים גדולים. גודלן המיניאטורי של הצדפוניות איפשר להן לאבד חלקים נוספים: לרוב הצדפוניות אין לב ואין זימים. קליטת חמצן ותנועתו בגוף מתרחשות באופן ספונטני, ללא איברים מיוחדים.
נראה שכל הפישוט הזה עבד לטובתן. צדפוניות שונות מצויות במספרים גדולים בימים, באגמים ובבריכות-חורף. גוף-הצדפה הזה שלהן התברר כהצלחה אבולוציונית אדירה, במידה שאולי איננו מעריכים מספיק. אנחנו צריכים ציוד הגדלה כדי להעריך כמה הן יפות ומוזרות, ובאיזה חן הן רוקדות ומסתחררות בגוף המים.

בריכת רחובות, מרחבי-רחובות, 2.2022
***
בגבעת הפעמון, ברחובות, יש רחבת בטון גדולה, שהדבר העיקרי שמיוחד בה הוא כמות הדברים שאסור לעשות שם.
אבל מה זה? השלולית הזאת עומדת כאן כבר זמן מה, לא? לפחות חודש, לדעתי.
אני מתכופף אל פני השלולית. האצות בה, שנבגיהן הגיעו עם האוויר, בהחלט מראות שהמים כאן לא מאתמול. אני מרכז את מבטי בגוף המים ומנסה לסנן את התנועה מסביב.
כמו שחשבתי! לא עברה דקה והבחנתי בצדפונית ששחתה לה בנחת. ואם יש אחת, יש לפחות מאות מהן. הן "נזרעו" פה על-ידי נחליאלי, או עוף אחר שהגיע אל השלולית אחרי שביקר בבריכת-חורף מחוץ לעיר. ועכשיו גם זאת בריכת חורף: ים זעיר הנשלט על-ידי יצורים מיניאטוריים, שהחיים בו שוקקים אך לחודש-חודשיים בשנה. ובשאר הזמן זאת רצפה.

רחובות, 2.2022