לא בבית.
הדרור הספרדי (Passer hispaniolensis), קרובו של דרור הבית שלנו, הוא מין נודד הנפוץ בישראל. אמנם קיימת בארץ אוכלוסייה מקייצת, אני רואה במישור החוף בעיקר את הפרטים המגיעים לכאן בסתיו, מארצות צפון הים התיכון. הדרור הספרדי אינו חובב גדול של ערים, ומרגיש בנוח, במקום זה, באזורים חקלאיים פתוחים.
הזכרים קלים לזיהוי הודות לניגוד החזק בין השחור ללבן על פניהם (בשונה מהשחור והאפור בדרור הבית).

ראשון-לציון, 10.2017
***

בזמן סופות החורף מרבית היצורים החיים מחפשים להם מפלט. לא מעט מבעלי-החיים נסוגים למחילות, מסתתרים מתחת לחפצים שונים, או מנמיכים את חילוף החומרים שלהם למינימום הדרוש, עד יעבור זעם. רוב העופות אינם יכולים לעשות כן, גם אם יש לחלקם היכולת להימנע מהתנאים הקשים ביותר, הודות לנדידה בעונה הלא רצויה. אבל מה עושים עופות שאינם נודדים, או שכמו הדרור הספרדי (Passer hispaniolensis) בתמונה, כבר נמצאים באזורי החריפה שלהם, ובכל-זאת נתקלים בתנאי מזג-אוויר קשים?
אין להם ברירה אלא להישאר בחוץ, ולהמשיך, במידת מה, בפעילות. הניצוי מספק לעופות בידוד נאות, המגדיל את נפח הגוף בצורה משמעותית ומרחיק את האוויר הקר מעור הציפור - וכאשר הציפור מסמרת את נוצותיה, שכבת בידוד זו מתעבה עוד יותר. משיחת הנוצות בשמן שהעוף מפריש מספקת הגנה מרטיבות, כך שגוף הדרור נשאר יבש (בתיאוריה) גם בגשם זלעפות. קשה להגיד שחמים ונעים להן, אבל הציפורים מסתדרות בטבע גם בלי להסתתר. רק כאשר רואים דרור, יצור חם-דם השוקל 30 גרם, יושב מצומרר וגלוי בגשמי ינואר, מבינים עד כמה ציפורים הן חיות קשוחות.

מרחבי-רחובות, 1.2022