אז מתברר שחלקת הסרפד הקרומי (Urtica membranacea) ליד הבניין שלנו ממש שורצת נימפות של מגלית נקודה (Phaneroptera nana). אני לא יכול להפסיק להתפעל מדוגמת הצבע המיוחדת של הנימפות.
צאו אל חלקת הסרפד ליד ביתכם וספרו אם מצאתם מגליות.

כפר-סבא, 4.2020
***

זוכרים שהעליתי לכאן תמונות של נימפות של מגלית נקודה (Phaneroptera nana)? אז הנה אולי אחת מהן, מאותו מיקום. עכשיו זאת כבר נקבה בוגרת, המציגה לראווה את איבר ההטלה המעוקל שלה, כמו גם ספרמטופור (spermatophore) - תיק זרע שהזכר חיבר לפתח המין שלה וכעת בולט מלמטה. בחרגולים התיק הזה מכיל גם הרבה מזון ג'לטיני, המהווה "מתנת כלולות". כשהנקבה תהיה במקום בטוח, היא תתכופף ותאכל את החלק המזין, בזמן שהזרע מפרה את ביציה.

כפר-סבא, 6.2020
***

צרצורו הצנוע והמקוטע של זכר המגלית הנקודה (Phaneroptera nana) הוביל אותי לאיתור החרגול על שיח העפרית. בלי זה, כנראה שלא הייתי מבחין בירוק-על-ירוק הזה.

מאיפה בא הירוק של החרגול?
בעוד שאצל צמחים החומר האחראי לצבע הירוק הוא הכלורופיל הידוע לכל, חרקים מקבלים צבע ירוק הודות לחומר בשם ביליוורדין (biliverdin). חומר זה הוא מולקולה אורגנית המכילה חנקן, ומקורה בתהליך הפירוק של מולקולת הם (heme): מולקולה הנושאת במרכזה אטום ברזל ומהווה חלק במולקולות גדולות רבות, דוגמת ההמוגלובין.

גם בגוף שלנו נוצר ביליוורדין, אך הוא ממשיך ומתפרק במהירות לבילירובין (bilirubin) ואז לסטרקובילין (strecobilin) ומופרש אל מערכת העיכול. לסטרקובילין צבע חום, המעניק לצואה שלנו את צבעה. הצטברות ביליוורדין בגוף האדם, כתוצאה מכשל בחילוף החומרים, מעניקה לעור גוון צהבהב. צבע זה הוא סימפטום למספר מחלות, הנקראות, באופן טבעי, "צהבת".
אז אמנם הצבע הירוק שלהם דומה, הצמח והחיה משתמשים בחומרים שונים כדי להגיע אליו.

אבל אולי לא עד-כדי-כך שונים. כשמסתכלים על כלורופיל, מוצאים בו מולקולה מאוד דומה לקבוצת ההם, אבל עם מגנזיום במקום ברזל במרכזה. זוהי מולקולת כלורין (chlorin) וכמו ההם היא שייכת לקבוצת הפורפירינים: מולקולות מעגליות המכילות חנקן והמשתתפות בתהליכים חשובים בחילוף החומרים של בעלי-חיים וצמחים כאחד.

כפר-סבא, 7.2021