הנה פורטרטים של זוג דררות קרמר (Psittaccula krameri) המקננות סמוך לחלוני (ומציצות לפעמים פנימה).
דררות ידועות בישראל, כחיות מחמד מיובאות, כבר מהעת העתיקה, אם כי בתקופה ההיא המין המועדף היה הדררה האלכסנדרונית (Psittacula eupatria), מין קרוב ודומה המגיע גם הוא מהודו. אחת הסיבות לפופולריות המוקדמת של תוכיים אלה הייתה כנראה הקרבה היחסית שלהם לעולם הקלאסי, לעומת מינים אחרים בשבילם היה צריך לגלות את אמריקה ואוסטרליה, או לכל הפחות להיכנס ללבה של אפריקה.
יש לציין כי סביר שה"תוכיים" של התנ"ך היו דווקא טווסים, שכמו הדררות, הובאו לאזורנו מהודו ונחשבו לחיות מחמד יוקרתיות.

כפר-סבא, 8.2020
***

דררות קרמר (Psittacula krameri) הרומנטיות האלה עוסקות בסינוץ הדדי (allopreening). פעולות ניקוי כאלה, שבעל-חיים מבצע על חברו, נפוצות במינים מתלהקים של עופות ויונקים, ובולטות במיוחד במינים עם אינטליגנציה גבוהה, דוגמת השימפנזה. הסינוץ (הלחם של "סידור נוצות". שם הפעולה בעופות) משיג שתי מטרות. ראשית, הוא עוזר לפטור את הציפור מטפילים. עופות מתלהקים נוטים לסבול מעומס טפילים רב יחסית, ואף שהם יכולים לנקות את עצמם, אזור הראש אינו נגיש להם. כפי שאפשר לראות, הראש הוא יעד מועדף לסינוץ הדדי, חלקית מהסיבה הזאת.
הסיבה השנייה היא חברתית. התוכיים האלה לא רק נראים רומנטיים, הם באמת עוסקים כאן בפעילות אינטימית המחזקת את הקשר ביניהם. מיני עופות בהם סינוץ הדדי קיים נוטים להיות אלה בהם ישנה מידה מסויימת של מונוגמיה, וטיפול הדדי בצאצאים. כמובן שקיים גם סינוץ הדדי בין עופות שאינם מזווגים, כשם שאנחנו מפגינים אהבה כלפי חברינו. אף שעבורנו הם נראים דומים, בתוך הלהקה תוכיים יוצרים קשרים, ונוטים לשהות בקרבת הפרטים שהם "אוהבים". חיזוק הקשרים האלה יערב לעתים סינוץ.
איננו יודעים לנפשה של ציפור, ולא נוכל להגיד עד כמה רגשותיה מקבילים לשלנו. אבל עם כל מחקר על התנהגות חברתית והבעת רגשות בין תוכיים, אני תוהה שוב: אולי לא צריך מרכאות מסביב ל"אוהבים"?

כפר-סבא, 10.2024
***

הנה מלכודת דררות, הבנויה במהותה כמו מלכודת עכברים, כאשר הפתיון הוא דררה שבויה.
אוכלוסיית דררת קרמר (Psittacula krameri) בארץ מגיעה מעופות שברחו מהשבי. הדררות מוגנות על-פי חוק, אך לכידתן אינה מזיקה לטבע, ואולי ראוי לאמצן כמו חתולים. לצערנו, שביית עופות בר לצרכי נוי לא מסתכמת במינים פולשים. בעבר זו הייתה השיטה העיקרית להשגת ציפורי מחמד, ושאריותיה של מסורת זו מסרבות למות. חוחיות (Carduelis carduelis) וציפורי-שיר קטנות אחרות, עדיין ניצודות ומורחקות מבית-גידולן. המלכודות מגוונות, והן לעתים משחקות על נטיותיהן החברתיות של ציפורים אלה.

חסן סלמה, באר-יעקב, 7.2010
***

ילדה חכמה.
אם הייתי צריך לבחור סיבה אחת שתסביר את הצלחתה של דררת קרמר (Psittacula krameri) כמין פולש ברחבי העולם, הייתי נוקב בכישרונה לרכוש מזונות חדשים. דררות בישראל ניזונות מתרמילי סיסם, שיבולי חיטה, קרקפות גדילן, תמרים ופירות רבים אחרים שנפוצים בנופינו. כל מזון דורש תושיה באשר להשגתו ואכילתו, והרבה מזה לא צמח כלל בהודו, ארץ מולדתה.
כאן נתפסה הדררה משתמשת בקואורדינציית הרגל-מקור שלה כדי לאכול את אחד המטעמים האהובים עליה: זרעי ברוש מצוי (Cupressus sempervirens). הקשקשים, המחוברים למרכז האצטרובל בסיבים חזקים, לא מהווים בעיה עבורה.
אין פלא, איפוא, איך עוף טרופי זה כבש במשק כנפיים את מיטב בירות העולם.

כפר-סבא, 1.2019
***

פלאף מרשיע.
מתחת לעץ האכילה המועדף של הדררות (Psittacula krameri) מצטברות שאריות של ראשי גדילנים (Silybum marianum), צמחי קוץ ממשפחת המורכבים, קרובים של החמניה והארטישוק.
הדררות תולשות את קרקפות הצמח ולוקחות אותן אל העץ, שם נוח לאכול. לאחר שהתוכיים המוכשרים מקלפים את החפים הקוצניים ואוכלים את הזרעים השמנוניים, כל שנשאר הוא פלומת-הדרדר בה הזרעים התפתחו.
כך אנחנו יכולים ללמוד על מעללי הדררות, גם אם אינן על העץ כעת.
אני תוהה אם בעקבות דפוס התנהגות חדש זה יתחילו הגדילנים לצמוח מתחת לעצים (ולא כרגיל, בצדי דרכים ומזבלות)...

אזור פתח-תקווה, 5.2017
***

טבע, ללא אפליה.
בעוד אנחנו מחלקים את המינים לפולשים ומקומיים, מועילים ומזיקים, לטבע לא באמת אכפת. כל המינים בו חיים את חייהם כמו שהם יכולים ומהווים חלק ממערכת אקולוגית דינאמית.
הבוקר נתקלתי בלהקה של דררות קרמר (Psittacula krameri), שניזונו מזרעים של גדילן מצוי (Silybum marianum), בעודן יושבות על שיחי קיקיון מצוי (Ricinus communis)*.
בין השלושה, רק הגדילן הוא מין מקומי ואף אחד מהשלושה לא נחשב למועיל במיוחד. עם זאת, הנה הם, מתקיימים ומקיימים יחסי גומלין והבוקר מוקדם מדי מכדי שמישהו יבוא ויגיד להם אם יחסי הגומלין הללו נכונים או לא. הטבע הוא אמן השילובים.
* - חלקן ישבו על חוטי חשמל והמטירו עליי ראשי גדילנים.

אזור צומת מורשה, 4.2016
***

מגיעים לעיקר.
בחודש שעבר עף לתוך חלוני תרמיל של סיסם הודי (Dalbergia sissoo), ששני הזרעים שהכיל הוצאו ממנו במיומנות ובדיוק רב, בלי לקרוע את התרמיל. החשוד המיידי בסיפור כזה הוא דררת קרמר (Psittacula krameri), תוכי נפוץ הניזון בעיקר מזרעים, ולו אסטרטגיות שונות להשגת מזונות שונים: גדילן, חיטה, ברוש ואחרים. את הסיסם יכול להיות שהן למדו לאכול עוד בהודו, ארץ המקור של שני המינים.

רמת-גן, 9.2018
***

בדרום-מערב אוסטרליה, אזור מוצאו של הקליסטמון האדום (Melaleuca phoenicea), הוא מואבק על-ידי מגוון בעלי-חיים, כולל מספר מיני פוסומים ועופות, כולל תוכיים. בישראל הוא לא נתקל בחיות-כיס, אך בהחלט יש לו אינטראקציה עם תוכיים, בעיקר דררת קרמר (Psittacula krameri), אך במקום להתיישב על תפרחות-המברשת וללקק בעדינות את הצוף, הדררות שלנו קוטפות את התפרחות ומכרסמות אותן. התוצאה היא יותר עיקור מאשר האבקה, ואולי זה לטובה - שכן הקליסטמון החל זה לא מכבר לפלוש אל בתי-הגידול הלחים בארץ.

כפר-סבא, 3.2021
***

מהצד השני של התעלה שמעתי צלילי כרסום ערים - קצת נמרצים מכדי להיות הרוח בענפי העצים.
מתברר שאלה היו שלוש דררות (Psittacula krameri) שנהנו מארוחה דשנה של זרעי שיטה מכחילה (Acacia saligna). לא ידעתי שהעץ פולש הזה נכלל בתזונה של הציפורים המקומיות. הדררות מזיקות להרבה צמחים אחרים. האם יצליחו להקטין במידת מה את הפוריות של השיטה?
אני בספק, אבל מכל מקום, איחלתי לשני הצדדים בהצלחה.

הקריה החקלאית, ראשון-לציון, 5.2025
***


הדררות (Psittacula krameri) למדו לא מכבר לשלוף במיומנות מתרמיליהם את זרעי הצחר הכחלחל (Leucaena leucocephala), עץ פולש ממקסיקו, שפירותיו נאכלים גם על-ידי האדם. הזרעים מופקים מהתרמיל כאשר הוא עוד סגור, כך שבפתיחתו אינו אלא קליפה ריקה ומחוררת.

כפר-סבא, 12.2019
***

סולידריות.
מינים פולשים לעתים עוזרים זה לזה.
בתמונה דררת קרמר (Psittacula krameri) על איילנתה בלוטית ( Ailanthus altissima ). שני המינים הובאו לארץ ממזרח אסיה כדי לגדלם לנוי, אך כיום חיים בה פרא. עושה רושם שעכשיו האיילנתה מספקת מזון לדררה, בעוד זו מפיצה את זרעיה.

צומת מסובים, 6.2017
***

מה כל-כך מרגש בדררה (Psittacula krameri) שאוכלת פירות אזדרכת (Melia azedarach)?
הרי זה ממש כמו טיגריס הטורף אנטילופה (!), שכן שני המינים הגיעו אלינו מהודו, והאינטראקציה ביניהם היא הד למערכות האקולוגיות בארץ מוצאם. האזדרכת הובאה לישראל עוד בימי הביניים, בעוד שדררת קרמר הגיעה רק במאה ה-20. הדררה אוכלת בארץ הרבה דברים, ביניהם מזונות שלא היו זמינים לה בהודו, אבל את הפירות הרעילים-לאדם שבתמונה למדו כנראה לאכול כבר אבותיה, כששני המינים התקיימו בצוותא בצל הרי ההימלאיה.

הוד-השרון, 2.2021
***

קררררר!
דררת קרמר (Psittacula krameri) הזאת מזכירה לנו כי הפונקציה הראשית של נוצות היא להגן על הגוף, במיוחד מפני הטמפרטורה של העולם החיצון. אמנם תעופה מתאפשרת הודות לאברות התעופה, שהן סוג של נוצות, אך מרבית הגוף מכוסה נוצות בעלות תפקידים אחרים. בעולם עוד שורדים כשישים מינים של עופות שאיבדו את יכולת התעופה, אך אין מין אחד שאיבד באופן טבעי את כסות הנוצות שלו, שמאבדת על הקרקע אך מעט מחשיבותה.
החלקים המעטים של גוף העוף שאינם מכוסים נוצות - לרוב אזורים בראש והרגליים, ניתנים לכינוס לתוך האזורים המנוצים, כדי להקטין אף יותר את איבוד החום.

כפר-סבא, 12.2019