top of page

(Scaurus puncticollis)

שחרורית סקאורוס

שחרורית סקאורוס (Scaurus puncticollis) יוצאת לפעילות בלילות קיץ. כדי לשרוד את הקיץ, על החיפושית לצמצם את איבוד המים שלה. דרך אחת בה זה נעשה היא על-ידי צמצום פתחי הנשימה שלה. לחרקים יש מספר זוגות של פתחי נשימה לאורך הגוף, אך בעקבות כך שכנפיה של השחרורית התאחו, פתחי הנשימה לאורך הבטן למעשה כלואים בחלל סגור, ולא משמשים לנשימה. הזוג הפעיל היחיד נמצא באמצע החזה. בדרך זו, יש פחות מקומות מהם המים יכולים להתאדות.
דרך שנייה להקטין איבוד מים היא באמצעות ההתנהגות. פעילות לילית חסכונית במים מפעילות יומית. שחרוריות היוצאות לפעילות בימי קיץ נאלצות לסגור את פתחי הנשימה שלהן תדירות ו"לקחת נשימות עמוקות" בין לבין. אבל לסקאורוס אין צורך בזה. פתחי הנשימה שלו תמיד פתוחים באוויר חצות הקריר וחילוף הגזים הוא פאסיבי.

ככל שלילות הקיץ מתחממים, התנאים עבור החיפושיות האלה הופכים פחות ופחות מתאימים. תוך כמה עשורים כנראה שנראה כמה ממיני השחרוריות הליליות נכחדים ממישור-החוף.

מרחבי-רחובות, 8.2021
***
הערב ב"מדריך ארצות החמרה לסיורי לילה": שחרורית סקאורוס (Scaurus puncticollis).
בקומת הכניסה של הבניין בו גדלתי גרה לה, במשך מה שנראה כמו נצח, משפחה ידועה לשמצה. עומק בורותם התחרה רק בנזק שהם הסבו לסובב אותם. ההרס וההזנחה שלהם השתרעו לרדיוס של עשרות מטרים סביב דלת דירתם, אליה הקפדתי לא להתקרב. עקב כך, צברתי יותר מעשור בבניין לפני שגיליתי שבצמוד לדירה המדוברת, בכוך שאינו גלוי מהכניסה, ישנו מקלט.
בזמן אחת המלחמות האחרונות, כאשר באר-יעקב מצאה את עצמה באזור הסכנה, נתבקשתי לעזור בהכנת המקלט לשימוש - מה שאיפשר לי להיכנס לשם לראשונה. מיותר לציין שהמרתף המבוטן שימש במשך עשורים בתור המחסן הפרטי של המשפחה שגרה לידו. כאשר נכנסנו אליו באותו יום, אלומות פנסינו (שכן, כמובן שהאור לא פעל) גילו חלל תת-קרקעי עמוק, עם מדרגות פנימיות שירדו אל קרקעיתו. אחרי הירידה המאתגרת, שכללה פינוי שפע של חלקי אופניים, צעצועים, אריזות אוכל ריקות ורהיטים ישנים מהמדרגות, מצאנו שהמקלט מוצף, אך כל-כך מלא באשפה, שאפשר היה לחצותו, בפסיעה זהירה מדלת עץ רקובה, לשואב אבק מפורק, לשארית מזרון. על אחד מאיי הגרוטאות מצאתי שחרורית סקאורוס.
בשונה מהתיקנים והשממיות, שהתגוררו על קירות המקלט, השחרורית הייתה תקועה שם, ובהחלט לא שייכת. היא כנראה מצאה סדק בחלון, להיכנס דרכו מהחצר. שחרוריות הן קשיחות, והסקאורוס היא אחת הקשיחות שבהן - כך שהנפילה לרצפת המקלט לא הזיקה לה. עמידות זו באה לשחרורית על חשבון יכולת התעופה, שכן שריונה הוא כנפי-חפייה מאוחות. גם יכולת הטיפוס שלה אינה מספיקה כדי להגיע בחזרה לחלון הגבוה. רגליה בנויות לגמוע מרחקים, אך זה לא עוזר לה עם משטחים אנכיים. בעולם שבחוץ היא הייתה פסגת האבולוציה, אך במקלט מצאה עצמה חסרת אונים לחלוטין.
ביום הגעתה הרצפה כנראה הייתה יבשה, אחרת החיפושית הייתה טובעת. כמה זמן עבר מאז? האם יום אחרי יום היא מצאה שהמים כובשים עוד ועוד משטח הכלא שלה, עד שנשארה לחכות למותה על הקרש ההוא? שחרוריות סקאורוס הן חובבות חום ויובש. הן חיות בנגב ובמישור-החוף, איפה שתנאים אלה זמינים להן. הקור והרטיבות כנראה לא היו תנאים מיטביים בשבילה - אבל היא שחרורית - חודשים של הרעבה בצינוק צונן הם לא מה שישבור אותה.
לא השתמשנו במקלט באותה המלחמה, אבל לפחות חרק עקשן אחד קיבל הזדמנות שנייה, לחיות בעולם בו הוא חופשי לשוטט ולחפש את מזונו ומזלו, בתנאי המחיה המתאימים לו, בחצרות החמרה המוזנחות של באר-יעקב.
___
מה למדתי בזמן הציור: הסקאורוס היא בהחלט אחת המשורינות. אפילו עיניה נמצאות בגומה ממוגנת. והיא כמעט לחלוטין מכוסה גבשושיות. בחבורת מעריצי דארל הישנה שהייתה לי עם פבל ישראלסקי קראנו לה "פצירנית" - שם השייך למעשה לשחרורית אחרת, אך היה יכול להתאים גם לזאת. כיף לצייר טקסטורות של חרקים שחורים.
אני חושש שסקאורוס הוא לא ממש חרק קיצי, אלא יותר חרק של סוף האביב ותחילת הסתיו. אבל כשנתקלתי בו לפני שבועיים הבנתי שזה דייר בולט של חמרה וכורכר, שאני ממש מחבב אותו, ושהוא לא מקבל התייחסות מספקת. אז הנה.

bottom of page