בתחילת הקיץ הגיעה למרפסתנו צוצלת ( Spilopelia senegalensis), קוששה קן זרדים דל והטילה שתי ביצים. במשך כחודש היא דגרה בנאמנות בלי להניד עפעף למראה אנשים הניגשים להתעסק עם החלון או להשקות עציצים. בנקודה מסויימת היה מובן לנו שהביצים לא תבקענה, ולבסוף גם הצוצלת ויתרה ועזבה.
ואני חשבתי: האין ביצי ציפורים מוזרות?
רוב החיות בעולם או שמטילות ביצים ועוזבות אותן, ומהן בוקעים צאצאים עצמאיים, או שנושאות את הצאצאים הרגישים בגופן, עד שיהיו מוכנים לעולם. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר ביצורים חמי-דם, שעובריהם זקוקים לטווח טמפרטורות מאוד צר. אפילו ברווזנים מטילים את ביציהם לתוך כיס בו יהיו הביצים חמות כל הזמן. ואם קרה שיצור מטיל-ביצים, כמו כריש, פיתח חום גוף קבוע, הוא מפסיק להטיל ביצים ומפתח מנגנון של שמירת הביצים בגוף עד הבקיעה. ומאידך יש את העופות: חיות בעלות חום גוף קבוע, המטילות את ביציהן הרגישות אל הסביבה החיצונית בשלב מוקדם, ובמקום לסחוב אותן בכיס, משאירות אותן בתוך קן - לרוב אפילו לא במחילה!
חשבו על העוברים האנדותרמיים (מייצרי חום פנימי) השוכבים להם על ענף, כאשר רק קליפה סידנית דקה מפרידה אותם מהסביבה החיצונית הבלתי-מבוקרת! פלא גדול שמישהו מהם שורד!
לפי כל ההגיון הם היו צריכים להתפתח בסביבה המוגנת של גוף האם. ובמקום זה הם נאלצים לקבל מנות של חימום בדגירה, לנשום דרך הקליפה, ולהסתדר עם המים והמזון שהקצו להם מראש. במקום רחם הם מקבלים גיבוב ענפים, עם אחוריים מנוצים שלפעמים מכסים עליהם מלמעלה.
ציפורים הן המקגייוורים של עולם ההורות, שבעזרת חומרים בסיסיים מצליחים לייצר תנאים להתפתחות חיים חדשים. אני לא מתפלא שלפעמים הן נכשלות, אבל אני מריע בפליאה כשזה מצליח להן!
כפר-סבא, 7.2021