אין כמו האביב.
אחרי שגיליתי שמחלון המטבח שלנו אפשר לראות קינון עורבים על עץ וקינון סיסים בכוך בבית השכן, ואחרי שמצאתי קינון דררות בחור בבניין שלנו וקינון יונים במסילת החלון של חדר העבודה (החדר העתידי של הילד), עכשיו על אדן החלון בקומה מתחתינו התחילו לקנן צוצלות (Spilopelia senegalensis).
אחת מהצוצלות, שעמדה הבוקר על חלון המטבח שלנו עם זרד בפיה, גרמה לי להבין לראשונה בחיי (למרבה הבושה) למה היונה בסיפור ההוא החזיקה ענף זית. הגשמים פסקו וזה היה הזמן לבנות קן.

כפר-סבא, 4.2020
***

בתחילת הקיץ הגיעה למרפסתנו צוצלת ( Spilopelia senegalensis), קוששה קן זרדים דל והטילה שתי ביצים. במשך כחודש היא דגרה בנאמנות בלי להניד עפעף למראה אנשים הניגשים להתעסק עם החלון או להשקות עציצים. בנקודה מסויימת היה מובן לנו שהביצים לא תבקענה, ולבסוף גם הצוצלת ויתרה ועזבה.
ואני חשבתי: האין ביצי ציפורים מוזרות?
רוב החיות בעולם או שמטילות ביצים ועוזבות אותן, ומהן בוקעים צאצאים עצמאיים, או שנושאות את הצאצאים הרגישים בגופן, עד שיהיו מוכנים לעולם. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר ביצורים חמי-דם, שעובריהם זקוקים לטווח טמפרטורות מאוד צר. אפילו ברווזנים מטילים את ביציהם לתוך כיס בו יהיו הביצים חמות כל הזמן. ואם קרה שיצור מטיל-ביצים, כמו כריש, פיתח חום גוף קבוע, הוא מפסיק להטיל ביצים ומפתח מנגנון של שמירת הביצים בגוף עד הבקיעה. ומאידך יש את העופות: חיות בעלות חום גוף קבוע, המטילות את ביציהן הרגישות אל הסביבה החיצונית בשלב מוקדם, ובמקום לסחוב אותן בכיס, משאירות אותן בתוך קן - לרוב אפילו לא במחילה!
חשבו על העוברים האנדותרמיים (מייצרי חום פנימי) השוכבים להם על ענף, כאשר רק קליפה סידנית דקה מפרידה אותם מהסביבה החיצונית הבלתי-מבוקרת! פלא גדול שמישהו מהם שורד!
לפי כל ההגיון הם היו צריכים להתפתח בסביבה המוגנת של גוף האם. ובמקום זה הם נאלצים לקבל מנות של חימום בדגירה, לנשום דרך הקליפה, ולהסתדר עם המים והמזון שהקצו להם מראש. במקום רחם הם מקבלים גיבוב ענפים, עם אחוריים מנוצים שלפעמים מכסים עליהם מלמעלה.
ציפורים הן המקגייוורים של עולם ההורות, שבעזרת חומרים בסיסיים מצליחים לייצר תנאים להתפתחות חיים חדשים. אני לא מתפלא שלפעמים הן נכשלות, אבל אני מריע בפליאה כשזה מצליח להן!

כפר-סבא, 7.2021
***

בעיקרון, הצוצלת (Spilopelia senegalensis) היא ציפור טרופית, והיא מקננת לאורך כל השנה. הלכה למעשה, באביב יש הרבה יותר קינונים מאשר בעונות האחרות, ואז נראה בסביבתנו פרחונים, כמו האחד שכאן.
השלב המסוכן ביותר בחיי הצוצלת הוא שלב הביצה. מחקרים מראים כי סיכויי הבקיעה שלה נמוכים מחצי. סיכויי ההישרדות של הגוזל גבוהים אך במעט (קצת נמוכים מחצי או קצת גבוהים מחצי. תלוי במחקר). כך או אחרת, כרבע עד כשליש מהביצים המוטלות זוכות להפוך לפרחונים.
למזלו של הפרחון, הוא בקע לתוך בית-גידול אופטימלי לצוצלות: עשיר במזון ומים, בצמחייה שופעת להסתתר בה ובמגוון דרגשים ומדפים לקנן עליהם. חוסר הפחד של מין זה מבני-אדם (שהביאו אותו לכאן מלכתחילה) הופך את סביבת העיר למתאימה אף יותר עבור הצוצלת. הפרחון שבתמונה, למשל, גודל על קופסת חשמל קטנה המותקנת בכניסה לבניין. עשרות אנשים עברו מדי יום במרחק פחות ממטר מהקן, אבל האם לא עזבה - רק מצמצה לעברם בעיניה החרוזיות, כאומרת - "זה גם הבית שלי."

כפר-סבא, 5.2024
***

השפעה מערבית.
ציפור עירונית, כנראה צוצלת (Spilopelia senegalensis), מצאה מקום קינון מושלם בין הקשתות הצהובות של מקדונלד'ס.
קיימת סברה כי הצוצלות הובאו לישראל כדי לקנן בכוכי השבכה של מסגדים, כמו שהן עושות במזרח אפריקה. כלומר, הן הועברו לכאן ספציפית בשביל נטייתן להשתכן במבנים מלאכותיים.
הצוצלות לא אכזבו.

כפר-סבא, 12.2019