כאשר הצרעה Aphelonyx persica מטילה ביצה בניצן של אלון התבור (Quercus ithaburensis), מתפתח עפץ עגול, ובמרכזו חלל יחיד עם עפץ קטן יותר, המכיל את הזחל. לקראת סוף העונה, העפץ השני מתנתק מהראשון, ומתגלגל בו בחופשיות, כמו כדור ברעשן.

כלומר, זה יכול לקרות, אבל לעתים קורה משהו אחר: בעפץ המתפתח מטילה צרעה שנייה, בשם Synergus variabilis. זו לא צרעה טפילה, לפחות לא במובן המקובל. היא תופסת טרמפ על העפץ ומתפתחת בתוכו לצד הצרעה הראשונה. במקרה כזה, העפץ גדל והחלל המרכזי שלו מתמלא תאים, כל אחד עם זחל אחד. העפץ הבשל כבר לא יכול לרשרש, ועל פניו נראים חורי הגחה רבים* של הצרעות הלא-לגמרי-טפילות.

הגחת הצרעות מתרחשת בסתיו, אך העפץ היבש יכול להישאר על הענף למשך שנים, ולהעיד על החיים המוזרים של האלון וצרעותיו.
אבל לא הייתי יכול לספר את כל הפרטים הללו, לולא היה נעשה מחקר על צרעות האלון בישראל (ובשנים הראשונות של "ארצות החמרה" אכן לא יכולתי לספר). אז תודה לחוקרות ולחוקרים** שיצאו, גילו וכתבו, כך שנוכל גם אנחנו לדעת.

חורשת אלון התבור, כפר מל"ל, 12.2023

*על הניסים ועל הנפלאות אשר חוללו המכבים.