מהלך סוף השבוע השארתי קופסת גידול זבובים פתוחה במשרד שלי. כשהגעתי, ביום ראשון, מצאתי בקופסה הרבה יותר זבובים משהיו כשעזבתי. וביניהם חיכתה לי הפתעה: עכבישת טיבלוס (Tibellus oblongus) מאוד מרוצה, עם דרוזופילה בפיה.
הטיבלוס שייך למשפחת ה-Philodromidae*, וניתן להבחנה מהמינים האחרים בארץ בזכות בטנו המוארכת. הוא עשוי להיראות גם כמברישית, אבל הוא קטן ממנה משמעותית, וסידור העיניים של שני הסוגים שונה.
קופסאות זבובים אינן בית-הגידול הטבעי של עכביש זה. הוא חי במגוון של סביבות טבעיות בחצי הכדור הצפוני, אך מעדיף נופים עשבוניים, בהם הוא משחר לטרף לעתים על העשב. הטיבלוס ניזון מחרקים קטנים הניזונים מהעשב: ציקדיות, זבובים ובעיקר כנימות. זה הופך אותו לאויב טבעי של מזיקים - המועיל בשדות תבואה.
מחקר אחד אף הדגים שנוכחות העכביש לבדה תורמת לבריאות הצמחים. במהלך המחקר נמדד הזמן בו ציקדיות בילו באכילה. חצי מחיות המחקר זכו לאכול בנחת, בעוד החצי השני נאלצו לאכול בנוכחותו של טיבלוס חי (שהיה קשור בחוט, כך שיוכל לזוז, אך לא יטרוף את הנסייניות). כצפוי, הציקדיות היו הססניות כאשר הטורף שלהן היה קרוב. לקח להן יותר זמן עד שהתחילו לאכול, והן סיימו מוקדם יותר. זה אומר שאוכלוסיה בריאה של עכבישים יכולה להגן על השדה לא רק בהפחתת מספר המזיקים, אלא אף בהפחתת הנזק של אלה שלא נטרפו. התוצאה מזכירה את השפעת הזאבים על איילי פארק ילוסטון. גם שם נרשמה ירידה בזמן הרעייה אחרי החזרת הטורפים, שהיטיבה עם הצומח בפארק. אותה תופעה - שני סדרי גודל מאוד שונים. ובמקרה של הציקדית והעכביש, יש לכך ערך מוסף, שכן ציקדיות נושאות, לא אחת, מחלות צמחים, והפחתת זמן ההזנה שלהן יכולה להקטין את הסיכויים להדבקת הפונדקאי.
לטיבלוס שלום.

הקריה החקלאית, ראשון-לציון, 3.2026

*מה שקראתי לו "אצניים", עד שהשם הזה אושר (במחטף!) למשפחה של גמלי-שלמה.