הטמירן הזנבני (Tmarus piochardi) יושב בשקט על גבעול הקיקיון, ואוכל את טרפו: קמפונית פולחת (Camponotus fellah) חסרת מזל. הוא שייך לגילדה של העכבישים המסתווים על רקע גזעי עצים, והוא מתעלה על עמיתיו למקצוע, בכך שבטנו מחקה גדם של ענף, ובאופן הזה שוברת את צללית גופו.
ציד במארב הוא מאפיין שהטמירן חולק עם שאר משפחת הסרטבישיים. ציד על ענפים, ספציפית, משותף לטמירן ולסתורי (Monaeses). שני האחרונים הם ציידים מומחים של נמלים. עובדה זו מרמזת על כך שההסוואה של אותם סרטבישים נועדה להגנה מטורפים, ולא להסתתרות מהטרף - שכן לנמלים ראייה חלשה ממילא.
הטמירנים חיים בכל העולם, מהאזורים הטרופיים עד הממוזגים. בישראל ידועים שלושה מיני טמירן: אחד בנגב, אחד בערבה ואחד - הטמירן הזנבני - באזור הים-תיכוני.
בנוסף לטמירן, הקמפונית והקיקיון, יש בתמונה עוד כמה דמויות: ארבעה יבחושים (Ceratopogonidae), היושבים על הטרף והעכביש. היינו מצפים לכך שעל טרף של עכביש ישבו אושפיזבובים - גנבי השלל הרגילים בעולם החרקים. אבל הם ישנים בלילה, ועל הטורפים הליליים להתמודד עם משמרת הערב של הגנבים.

חולות חולון, 4.2026