צב רך (Trionyx triunguis) הוא השפמנון של הזוחלים. העור הכהה והרך, חסר הקשקשים, הגוף השטוח, העיניים הקטנות, אפילו גידולים בשרניים על הראש* - כולם התאמות לחיים בקרקעיות בוציות של מקווי מים. בהיעדר קשקשים יכול הצב הרך לספוג חמצן מהמים דרך עורו, כמו גם דרך רקמות הלוע שלו. זה לא מבטל לגמרי את הצורך בנשימת אוויר, אבל מאפשר לו לשהות מתחת למים לתקופות ארוכות. העור הרך גם מגדיל את הרגישות של הצב, ומאפשר לחפש מזון ולהתמצא במים עכורים.
התוצאה היא אולי הזוחל המוזר ביותר, שנראה כמו כימרה בין מחלקות שונות. בשבוע שעבר נוכחתי עד כמה שפתיו בשרניות וגמישות - מאפיין שעד כה ייחסתי ליונקים בלבד. הוא אפילו משמיע קולות מטופשים עם הלחיים, בעודו נושף עליי - בחיים לא חשבתי שזוחלים יכולים לעשות את זה.
למרבה הפלא, דגם-הגוף המוזר הזה מצליח מאוד! קיימים מינים רבים של צבים רכים, הפזורים באפריקה, אסיה, אוסטרליה וצפון-אמריקה, והם חיים יפה בצד שפמנונים וצבי-ביצות כאחד. רק לצד אנשים הם מתמעטים. צבים רכים במקומות רבים סובלים היום מהרס בתי-הגידול שלהם, ומציד למאכל. בישראל אוכלוסייתם גם הצטמצמה, עקב הרס נחלי החוף. אבל הם עוד כאן, ואנחנו יכולים לבוא ולצפות ביצורים עתיקים ומרשימים אלה, המלמדים אותנו על הישרדות ואבולוציה.
גן-לאומי נחל אלכסנדר, 8.2019
*- אצל השפמנון, בינים. אצל הצב, חדק.
***
הצבים הרכים (Trionyx triunguis) בנחל אלכסנדר אכן התרגלו לבני-האדם. כשישבנו על גדת הנחל, לא רחוק מהשפך, הופיעו צבים שהתקרבו אלינו וחיפשו מזון כמעט במרחק נגיעה. כל עוד לא זזנו, הם לא ברחו. כמובן שפירורי לחם, שמבקרים קודמים זרקו לנחל, היוו מוקד משיכה חשוב. אבל הצבים אכלו כל-מיני דברים. הפעם היחידה בה ניסינו להתערב, הייתה כאשר אחד הצבים הרים בפיו חסר-השיניים בקבוק זכוכית שצף בין פריטי פסולת רבים אחרים, על קו המים. כשאחד מאיתנו קם להרחיק את הצב מהחפץ המסוכן, זה המשיך לאחוז בשללו בחוזקה והסתלק יחד איתו אל המים העמוקים.
נקווה שיבין שזה לא אוכל לפני שייפצע.
זוהי תוצאה של השלכת פסולת. הבקבוק היה יכול להיזרק לנחל, או לתעלה המובילה לנחל, או ברחוב שבו יש תעלה. או באיזה ואדי או שטח פתוח ממנו יכול להתגלגל בשטפונות. בסופו של דבר, כל חפץ קטן המושלך באגן של נחל אלכסנדר, יש לו סיכוי להגיע לנחל ולהרוג בו חיות בר.
גן-לאומי נחל אלכסנדר, 8.2019