הערב ב"מדריך ארצות החמרה לסיורי לילה": מגלית דקה (Tylopsis lilifolia)

קיץ אחד מצאתי חרגול מוזר ועדין בכניסה לבניין שלי. הוא היה כה מיוחד למראה, שהחלטתי שיש לשמור אותו אצלי, ובכך התחלתי את אוסף החרקים הראשון שלי. עד אז אספתי לא מעט דברים: צדפים, ביצים, עצמות, צמחים... אבל אוסף חרקים לא היה ברשותי. הרגתי את החרק חסר המזל בעזרת אדי אצטון, ותקעתי בו סיכה לשימוש כללי. סטודנט התואר הראשון שבי נחרד מהמחשבה על האוסף ההוא. סיכות של אנטומולוגים הן דקות, מגיעות במספר קוטרים, עשויות מסגסוגת מיוחדת ובקצהן טיפת אפוקסי. סיכות הפלדה העבות והמחלידות שנעצתי בחרקים של האוסף הראשון שלי התאימו למשימה כמו שצבעי אצבעות מתאימים לתיקון ציורי הקפלה הסיסטנית.
מיותר לציין שהאוסף הנורא נאכל תוך זמן קצר על-ידי עוריות, או חרקים אוכלי פגרים אחרים. וכנראה טוב שכך.

קיבלתי הזדמנות נוספת, כשלקחתי את קורס החרקים באוניברסיטת תל-אביב. אז היה לי אוסף מופתי, עם מגוון חרקי הארץ, מחולקים לסדרותיהם, על סיכות מקצועיות, עם פתקי מידע מסודרים על כל סיכה, וכל זה בתוך תיבה עם מכסה זכוכית אטום, המונע כניסת חרקים חיים. אך כמה שחיפשתי, לא הצלחתי למצוא מגלית דקה לאוסף הזה.
המגלית הראשונה, שדחפה אותי להתעניין עוד קצת בחרקים, ואולי אף הביאה לעיסוקי העכשווי בעכבישים, היא נעדרה מהאוסף, כנראה בעיקר כי הגשתי אותו לפני שחרגולים אלה הגיעו לשיא פעילותם, בקיץ.
ואולי גם זה טוב.

על אף מיטב מאמציי, גם האוסף המקצועי שלי נכנע בסוף למזיקים, ולא אספתי עוד כזה מאז. את המגליות שלי אני מצלם כיום בשדה: מטפסות על הצמחייה עם רגלי הקביים שלהן. גם הן ייאכלו בסוף, אבל אולי יהיו אלה כסופי או זיקית, ולא ערב-רב של זחלי חיפושיות שעירים.
***
מה למדתי במהלך הציור: כמה שקשה לצייר עכביש, ככה קל לצייר מגלית. הגפיים מעטים, ישרים ומעוטי פרקים. חרגול מצויין למאיירים מתחילים.
הפתיע אותי לגלות שאצל חרגולים מכונפים רבים כנפי החפייה לא מכסות לחלוטין את כנפי התעופה, כמו שרואים בציור.
ואני עדיין מופתע מכל המכשור שיש לחרגולים מסביב לפה. אף-פעם לא הייתי טוב בגפי פה של חרקים. בסדרות חרקים רבות היה איחוי וניוון של גפי פה שונים, אבל בחגבאים, המשמרים את המצב הקדום בחרקים, יש את הסט המלא והמבלבל.
***

אום-נום-נום!
המגלית הדקה (Tylopsis lilifolia) שבתמונה אוכלת בתאבון ניצן של צלף קוצני (Capparis zoharyi). לצלף יש טעם חריף של שמן חרדל, אבל למגלית אין הרבה ברירות. בהיותה פעילת קיץ, מבחר הצמחים הירוקים העומדים לרשותה הוא מצומצם. את התזונה הצמחית המגלית משלימה במזון מהחי, הכולל בין השאר ביצים ונימפות של פשפשים.
תפוצת מין זה מוגבלת ברובה לאזור האקלים הים-תיכוני (עם חריגות קלות באזורי אקלים דומים), כאשר באזור האקלים הערבתי, מדרום לחולות זיקים, מחליף אותו מין ויקרי: Tylopsis peneri. זה תמיד נחמד למצוא מינים שמתנהגים "לפי הספר", כאילו ההבחנות שעשינו בין קטגוריות שונות הן יותר מקווים שציירנו בחול, לנוחותו של המוח המוגבל שלנו.

ראשון-לציון (צפון), 6.2024