התלמידים עומדים בחצי מעגל. לקח לי כמה דקות טובות להשיג את הקשב שלהם. אני עומד על הברכיים ליד פטריה קטנה ועגולה שאחד מהתלמידים מצא.
"הנבגים הם כמו הזרעים של הפטריה. הם מיקרוסקופיים ויש מיליונים מהם בתוך גוף הפרי." - אני אומר - "כשאלחץ על האבקית, הם ישתחררו בענן מתוך פתח בראשה. מוכנים?"
אני לוחץ. התלמידים נרכנים קדימה. הנשק אין יורה.
אני מנסה שוב. כלום. הפטרייה מוצקה, צמיגית. המרקם לא נכון עבור אבקית.
"היא בטח לא בשלה" - אני אומר בחוסר בטחון, וממשיך בחיפזון לעץ תחתיו כל שנה גדלות כוכבניות. כבר ווידאתי שהן שם, והן יעשו את העבודה.
בבית אני חוזר אל התמונה של הפטריה מהסיור, ומגלה שכל הזמן הזה לחצתי על פרגודית נפוצה (Vascellum pratense), מין ממשפחת הפקועתיים, שבשונה מפטריות כרס קטנות ועגלגלות אחרות (כמו האבקיות והכדורניות) אין לו את פתח היציאה הקטן בראשו, לפחות לא לאורך זמן. הפרגודית עור קשה משל אחיותיה, והיא נוטה להתבקע ולהישבר, כך שזמן לא רב אחרי ההבשלה ויצירת הפתח בראש גוף-הפרי, כל שנשאר הוא כוס מלאת נבגים.
פטריה זו נקראת על שם הפרגוד, שהוא קרום המפריד בין הגלבה (מאסת הנבגים) לתת-גלבה, המהווה את גוש התאים שמתחת לגלבה, והמחליפה במינים מסויימים של פטריות כרס את הרגל. כמו הרבה אורגניזמים המתרבים בנבגים, לפרגודית הנפוצה תפוצה עולמית, בכל מקום בו יימצאו דשאים: מאיסלנד עד ארץ האש. נעים לראות שמין גלובלי זה מוצא בית גם בין האנדמיים שלנו.

שמורת שיטה מלבינה ישרש, מרחבי-רחובות, 12.2021