עבור חובב-הטבע זה עניין של גאווה לדעת להבדיל בין חגב לחרגול ובין חרגול לצרצר. בנוסף, היכרות עם ערצבים עוזרת לאגף את מרבית הנציגים בסדרת החגבאים. אבל כתמיד יש תמיד יצורים חדשים להכיר: ערצבי-המים (Tridactylidae) הם בין הקטנים שבכל החגבאים. אורך רוב המינים פחות מסנטימטר. הם חיים בקרבת מים מתוקים, חופרים מחילות בבוץ ומותאמים היטב לשחייה. חלק מהמינים מסוגלים לקפוץ מפני-המים, בדומה לקפזנבים. הדמיון לערצבים נובע מהתאמה לחפירה ולא מקרבה משפחתית, שכן ערצבי המים קרובים יותר לחגבים מאשר לכל חגבאי אחר.
בארץ ניתן למצוא אותם בשולי בריכות חורף, אך גם במקומות בוציים אחרים, כמו צינורות השקיה עם דליפה קבועה. הסוד הוא לדעת להסתכל מקרוב ולזהות אותם.

מרחבי-רחובות, רחובות, 11.2020
***

הזוטן* (Xya pfaendleri) הוא חרק מיוחד, הן בצורתו, הן בבית-גידולו והן בגודלו - שכן זהו אחד הקטנים שבחגבאים. וככל שחוקרים אותו, מגלים עוד ועוד מוזרויות, עליהן לא ידענו.

מחקר שהתרכז במין של זוטן מסין (Xya sichanensus) התעמק באחת מאותן תכונות מוזרות: הליכה על ארבע.

רוב החרקים משתמשים בכל ששת רגליהם להליכה. בכל נקודה בזמן יש שלוש רגליים על הקרקע: רגל אמצעית מצד אחד ושתי הרגליים הקיצוניות מהצד השני. זה מקנה לחרק יציבות רבה. אצל חרקים מסויימים זוג הרגליים הקדמי הפך לממוקצע, ואילוץ זה העבירם להליכה על ארבע. בין אלה נמצא את גמלי-שלמה, פרפרי נמפית, פשפשים מסויימים ואחרים. באופן בלתי-רגיל, הזוטנים הפסיקו ללכת בעזרת רגליהם האחוריות דווקא - אלה הפכו מותאמות מדי לניתור. בעת ההליכה הן מוחזקות מקופלות ומשולבות לתוך חריצים בבטן, ללא מגע עם הקרקע. הרגליים האמצעיות, לעומת זאת, התפתחו להיות ארוכות במיוחד, בפרופורציות המזכירות רגליים אחוריות של חרקים אחרים.

דבר אחד נוסף שנמצא במחקר, הוא שהליכת הזוטן היא למעשה זחילה. החרקים תועדו כשבטנם נגררת על הקרקע ומשמשת נקודת משען, בעוד הרגליים פרושות לצדדים, כמו אצל סלמנדרה. דבר זה מתאפשר, כמובן, הודות לכך שהזוטנים חיים בבתי-גידול לחים, בהם המצע הוא רך וחלק.

נחל נס-ציונה, 7.2022

*כיניתי אותו בעבר "ערצב מים"