הנה שום משולש (Allium neapolitanum), הגדל בצל שיחים, בחצר ברחובות. בשבוע שעבר מצאתי פרט נוסף, בערוגה בכפר-סבא. מתברר כי מין זה הוא אחד מאותם הגיאופיטים שמצליחים להתברג לתוך האקולוגיה האורבנית. הוא מצטרף לרשימה קצרה, הכוללת את הלופית המצויה, הלוף הירוק וקומץ אחרים. אני מנחש כי ניצן ההתחדשות המוחבא באדמה, והנוכחות הנמוכה בעונה היבשה עוזרות לצמחים הללו להימנע מאמצעי השליטה המופעלים בדרך-כלל על צמחי בר בעיר.

רחובות, 3.2022
***

צילמתי את אחד השומים המשולשים (Allium neapolitanum) הגדלים בר בערוגות כפר-סבא. וזאת ההזדמנות שלי לדבר, כמובן, על הקינטיקה שלהם.
כפי שמספר לנו יעקב גליל, השום המשולש מייצר בצלצולים במספר גדול, סביב הבצל המרכזי. בתחילת עונת הגשמים כל בצלצול מגדל שורש מתכווץ, אך הוא אינו פונה מטה, אלא צומח בניצב לבצל - מה שבמקרה רגיל אומר שהשורש מאוזן. התכווצות שורש זה מרחיקה את הבצלצול מצמח האם ונותנת לכל צמח צעיר סיכוי טוב יותר להתפתחות תקינה.

הדבר המעניין הוא שלפעמים הבצלצולים אינם יושבים במאונך באדמה, אך לשורש המתכווץ אין מנגנון לתיקון תנוחתו. הוא חייב לצמוח בניצב לבצלצול. כך ניתן לפעמים למצוא בשום המשולש שורשים הגדלים באלכסון, ישירות למטה, או אפילו ישירות למעלה!

כפר-סבא, 3.2023
***

בשולי אחת מחלקות תות-השדה מצאתי אוצר קטן ששרד את ריסוסי הראונדאפ: שום משולש (Allium neapolitanum), אחד ממיני שום הבר הפורחים באביב. עכשיו הפרחים רק עומדים להיפתח, והגבעולים הכפופים מראים את הצלעות המעניקות לצמח זה את שמו.

הוד-השרון, 2.2021
***

מיני הסוג שום עושים דברים מוזרים מאוד בתוך הקרקע.

הנה, קחו את שום תל-אביב (Allium tel-avivense) למשל. רוב הצמחים נובטים בשני הכיוונים: עלים למעלה ושורשים למטה. גם שום תל-אביב נובט ככה, אבל עם טוויסט: מהזרע יוצא עלה יחיד (צמח חד-פסיגי, אחרי הכל) וצומח למעלה, אבל גם למטה. למעשה, תחתית העלה מעמיקה הרבה יותר משקודקוד העלה עולה. בתחתית העלה היחיד נמצא ניצן ההתחדשות, שהוא למעשה מרכז הצמח, והתארכות העלה מטה דוחפת אותו לעומק. כך השום, הנובט קרוב לפני הקרקע, מצליח להתחפר ולהגיע למקום הקבוע בו יפתח את הבצל שלו. בתום תהליך הנביטה, העלה היחיד מציץ כחמשה סנטימטרים מעל האדמה, אבל נעוץ עשרה סנטימטרים לתוכה. רק אחרי שההעמקה הסתיימה, יכול השורשון הקטן הממוקם מתחת לניצן ההתחדשות, להתחיל להתפתח ולגדול.

השום המשולש (Allium neapolitanum), הגדל גם הוא במישור-החוף, עושה משהו מוזר אף יותר. השומים הבוגרים מגדלים באביב בצלצולים הצמודים אליהם. על הבצלצולים למצוא דרך כלשהי להתרחק ולתפוס מקום משלהם. כשהם מנצים, בסתיו, הבצלצולים עדיין צמודים לצמח האם. עליהם הקטנים מבצבצים לצד אמם. תוך-כדי לבלוב, השום הצעיר מגדל שורש מאוזן, הצומח לכיוון ההפוך מהצמח הבוגר. משסיים להתארך, קצה השורש נאחז בקרקע, ותחילתו, הקרובה לשום, מתחילה להתכווץ ולמשוך את הצמח הקטן הצידה. אבל גם כאן נכנס לפעולה העלה המיוחד. זה מתחיל להתארך בקצהו התחתון, אך עקב משיכת השורש המתכווץ, הוא גדל הצידה, בזווית ישרה לחלק העל-אדמתי של השום, דרך המנהרה שיצר השורש המתכווץ. על-פני השטח לא נראה כל שינוי. העלים עוד מבצבצים ליד אמם. אך בתוך הקרקע ניצן ההתחדשות נודד בקצהו של עלה ארוך, כמו דמות הנמתחת בסרט מצוייר. בסוף הנדידה, ניצן ההתחדשות מצמיח בצל במקום החדש. בשנה הבאה הוא ילבלב שוב, אך הפעם העלים יגיחו כבר במרחק מההורה, בלי לצמוח מעבר לפינות. כך נוצרים העומדים הצפופים של השום המשולש.

תודה שוב ליעקב גליל, שספרו "קינאטיקה של גיאופיטים" (הקיבוץ המאוחד, 1961) ממשיך לגלות לי את עולמם הדינאמי של הצמחים, ומדגים זאת דרך צמחי מישור-החוף האהובים שלנו.

שום תל-אביב: האחו האחרון, גני-תקווה, 3.2024
שום משולש: אנ"מ האירוס, ראשון-לציון, 3.2024
***

שום משולש (Allium neapolitanum) ושום תל-אביב (Allium tel-avivense) הם שניים מתוך לפחות עשרה מיני שום שניתן למצוא ברחבי מישור-החוף.

מגוון מינים גבוה שכזה הוא אופייני הן לסוג והן לאזור שלנו. ישנם קרוב ל-800 מיני שום, הנפוצים ברחבי האזור ההולארקטי (חצי הכדור הצפוני, צפונה לאזור האקלים הטרופי), עם ארבעה מינים בלבד דרומה לחגורת המדבריות העולמית: אחד בהרי מרכז אמריקה, אחד בסרי-לנקה, אחד במזרח אפריקה ואחד בדרום-אפריקה. לפי הידוע לנו היום, הסוג התפתח באסיה כ-34 עד 47 מיליון שנה לפני זמננו. מרכז מגוון המינים של השום עדיין נמצא במרכז אסיה, וחודר אל אסיה הקטנה. לאורך ההיסטוריה שלה אירואסיה הייתה מחוברת לתקופות ארוכות לצפון-אמריקה (תחילה בצד מערב, ואז בצד מזרח), מה שאיפשר הומוגניזציה של מגוון המינים בשתי היבשות. הסוג שום חדר בתקופה מוקדמת אל העולם החדש ועבר התמיינות, בייחוד במערב היבשת. אפריקה ודרום אמריקה התחברו ליבשות הצפוניות רק מאוחר יותר, כך שתחלופת המינים איתן התעכבה בעשרות מיליוני שנים. לבסוף הסוג שום הצליח ליישב את צפון אפריקה, כי בנדידתה צפונה יבשת זו נכנסה לאזור האקלים הסוב-טרופי, מה שאיפשר פלישה של מערכות אקולוגיות אירואסיאתיות, שהחליפו את מגוון המינים האפריקאי המקורי. תהליך הפוך קרה עם מרכז אמריקה, שם מגוון המינים הצפון-אמריקאי הוחלף בזה הדרום-אמריקאי, איפה שהיבשת הצפונית נכנסת לאזור האקלים הטרופי. מין אחד של שום שרד בהרי מרכז אמריקה, שם נשארו כיסים של אקלים ממוזג.
ישראל, הנמצאת בשולי הלוח היבשתי של אפריקה, יושבה על-ידי שומים כנראה מאוחר למדי, אולי רק לפני כ-20 מיליון שנה, כשהיבשות התחברו. אף שמיני הסוג שום גדלים במגוון בתי-גידול (מטונדרה ארקטית עד ליערות סובטרופיים), רוב המינים מתמחים בבתי-גידול פתוחים ויובשניים, ובמיוחד ערבות. הריבוי של בתי-גידול כאלה בישראל תרם לכך שכיום מצויים בה קרוב לחמישים מינים, הנפוצים בכל חלקי הארץ.

הסוג שום הוא עדות להיסטוריה הגיאוגראפית והאקלימית של אזורנו. המגוון שלו בישראל מדבר על הזיקה של עולם הצומח המקומי שלנו אל מרכז אסיה. והאנדמיות של כמה ממיני השום הישראליים מזכירה כי בנוסף לדמיון לאזורים אחרים, יש גם שוני - והוא לא פחות חשוב.

שמורת שיטה מלבינה ישרש, מרחבי-רחובות, 3.2022