(בעבר נקראה "גמצוץ חום-אדמדם")

הגמצוצים (.Morchella spp) מוכרים כפטריות מאכל "נחשבות" בין אניני טעם. הם אינם נפוצים מאוד, ודורשים הכנה לפני שאכילתם בטוחה. עונתם בישראל היא החורף (באירופה: האביב).
בשונה ממרבית פטריות המאכל, הגמצוץ שייך לפטריות השק, קבוצה הכוללת את הכמהין, כמו גם את השמרים. לגוף הפרי אין דפים או גלבה (נוזל עשיר בנבגים), והוא חלול מבפנים.
מקבץ הגמצוצים שמצאתי השבוע הוא הגדול ביותר שראיתי עד כה. החלטתי להשאירם במקומם, גם מכיוון שצמחו בשמורה, וגם כי הרוב גדלו מתוך אחת מערימות הפסולת הרבות שמכערות את ראש הגבעה. גמצוצים ידועים כסופחים יסודות רעילים מהקרקע, כך שאם האדמה מזוהמת, הם עלולים להיות בלתי ראויים למאכל.

שמורת השיטה המלבינה, מרחבי רחובות, 1.2019
***

השלכת פסולת פוגעת במגוון המינים של שמורת השיטה, אבל כמעט בכל אסון יש מרוויחים. במקרה שלנו, הזוכה הגדול הוא הגמצוץ החום-אדמדם (Morchella rufobrunnea), מין הגדל בשמורה רק על ערימות של פסולת בניין. בזכות מכת עבירות השלכת הפסולת, ההורסת את השמורה בשנים האחרונות, הגמצוצים הפכו לנפוצים מאוד ברחבי הגבעה.
על אף שכיחותו, הגמצוץ החום-אדמדם התגלה רק בשנת 1998, ותואר מיער הררי במקסיקו. לפני כן טעו לחשוב אותו למינים אחרים של גמצוץ עם גופי-פרי בהירים, דוגמת הגמצוץ הנאכל (Morchella esculenta). בשונה מהאחרון, הגמצוץ החום-אדמדם הוא מין מלווה אדם וחובב פסולת ידוע. חיבתו זו לתנאים מלאכותיים איפשרה לתרבתו, כך שהוא הפך למין הגמצוץ היחיד המגודל למאכל. תהליך זה פותח 16 שנה לפני גילוי המין, על ידי אגרונום אמריקני, שחשב שהצליח לביית את הגמצוץ הנאכל.

שמורת שיטה מלבינה ישרש, מרחבי-רחובות, 2.2022
***
אדנית מאפרה עירונית, מלאה טוף, שרידי צמחים, בדלי סיגריות ומשקעי קפה. ובינות לכל אלה גדלים גמצוצים חומים-אדמדמים (Morchella rufobrunnea). גופי-הפרי קטנים יותר מאשר בשדה - אחרי הכל, בית-הגידול מוגבל בנפחו. מיני גמצוצים מסויימים התפתחו לתת פרי שופע אחרי שריפה. יכול להיות שהעציץ החשוף מצמחייה, בתוספת אפר הסיגריות, מחקה לא רע את התנאים השוררים אחרי דליקה, ויכול להסביר למה הפטריה הזאת כה מצליחה בתנאים העלובים הללו.

רחובות, 3.2022