סוף רחב-עלים
(Typha latifolia)
זה הסוף!
סוף רחב-עלים (Typha latifolia) הוא כנראה צמח הביצות הידוע ביותר. הוא נפוץ באופן טבעי בכל בתי-הגידול המתאימים בעולם, מלבד אוסטרליה וכמה איים, שם הוא מהווה לעתים מין פולש.
צמח זה, קרוב רחוק של הדגניים, שורד בבתי-גידול לחים בזכות רקמותיו הספוגיות, המובילות אוויר אל חלקיו הטבולים במים. רקמות אלה גם עוזרות להקל על עליו הענקיים ולהשאירם זקופים.
השיזרה הצפופה שלו, הדומה לנקניקיה, מכילה רבבות זרעים קטנים ומנוצים, הנפוצים בקלות ברוח, מה שעוזר לסוף לאכלס בתי-גידול חדשים ומרוחקים.
עקב שכיחותו, סוף משמש ברחבי העולם למגוון מטרות, החל מריהוט ותאורה, עד למזון לאדם ולבהמה.
מכיוון שהוא גדל בסביבה ביצתית, המועדת לזיהום, משמש הסוף לפעמים לצבירת חומרים מסוכנים מהסביבה, בתהליך השיקום של בתי-גידול אלו.
בריכת זוריקיה, 7.2019
***
יש מם שרץ עכשיו ברשת, בו אנשים מעמידים פנים שתפרחות של סוף (.Typha spp) הן נקניקיות על מקל. הם מצטלמים בעודם מתכוונים לנגוס מהתפרחות, מסדרים אותן על צלחת האוכל ואף מורחים אותן בחרדל.
כל זה אמנם מצחיק, אבל גם אירוני - שכן תפרחות סוף שימשו כמזון לאדם מאז תקופת האבן, ועדיין משמשות בחברות מסורתיות מסויימות. עם זאת, הן לרוב לא נאכלות בשלמותן, אלא עוברות "דיש" לצורך הפקת האבקה. זו האחרונה מטופלת בדומה לקמח, ליצירת מאפים ותבשילים. ובאמת, כשבודקים את ערכה התזונתי של אבקת סוף, היא מתגלה כדומה באחוזי החלבון, השומן והערך הקלורי לקמח חיטה. אכילת אבקת סוף הופיעה בתרבויות מסביב לעולם, ובין השאר בארגנטינה, בסין, באוסטרליה, בקנדה, בדרום-אפריקה, וגם בארצות קרובות אלינו, דוגמת איראן ועיראק. מעניין לציין שלא נמצאה עדות למנהג זה בין עמי אירופה, אך אני בטוח שיחד עם הטרנד של מזונות "טבעיים", ובמקביל, הופעת מועדוני לקטים, מקור מזון זה כבש זה מכבר גם את היבשת הנ"ל.
אז אולי זה מגוחך לשים עליהן חרדל, או לצפות שיהיה להן טעם של עוף - אבל בסופו של יום, הדחף לאכול את נקניקיות הסוף הוא לא לגמרי מטורף.
ביצת פולג, 7.2021



