זה קרה לפני תשע שנים. דגמתי את מי נחל שורק ברשת, כדי לראות אילו חסרי-חוליות חיים שם, ושליתי זוג צלופחים (Anguilla anguilla) צעירים וקטנים.
מה הם עשו שם?

אני חושב שהסיפור של דגי הסלמון מוכר לכלל הציבור. כל שנה, בעונת הנדידה, נהרות אלסקה מתמלאים צלמי טבע (וכן, גם קצת דובים) כדי להביא לכל סלון את המסע הפראי והנואש הזה. הסיפור של הצלופח האירופי הרבה פחות מוכר - אולי כי הוא הפוך. בעוד הסלמון בוקע בנהר, חי במשך שנים בים וחוזר לנהר להטיל ביצים, הצלופח בוקע באמצע האוקיאנוס. אבל לא בכל חלק של האוקיאנוס, אלא בים היחיד לו אין חופים: ים סרגסו*. ים זה, הממוקם לא רחוק מהאי ברמודה, מצוי ב"עין הסערה" של הזרמים האטלנטיים, ופניו מרוצפים באצות סרגסון (Sargassum) צפות. רק לפני קצת יותר ממאה שנה גילינו שהצלופחים האירופאיים מגיעים עד לשם כדי להתרבות (ובכנות, מי היה מתחיל לחפש דווקא שם?!). מתוך הביצה המוטלת בים סרגסו בוקעת פגית מסוג Leptocephalus, הנראית כמו תולעת פחוסה ושקופה, שבקדמתה ראש דג קטנטן. הפגיות נסחפות בזרם, עד שהן מגיעות לחופי אירופה (לפגיות אחרות שבקעו באותו הים יש נטייה לשחות לכיוון השני, ולהיסחף בזרם האחר, לחופי צפון אמריקה. זהו, כמובן, הצלופח האמריקני - Anguilla rostrata).

פגיות הצלופחים מתפזרות בין נהרות אירופה, ומעטות מגיעות גם לנהרות צפון אפריקה והלבנט. ניתן למצוא צלופחים בכל אגני הניקוז הזורמים לים התיכון, צפון האוקיאנוס האטלנטי והים השחור. הם לא יכולים לשחות, כמובן, אל אגני ניקוז פנימיים, כמו הים הכספי, אבל לפעמים מביאים אותם במכוון, למטרות דיג. עם הכניסה לנהר, הצלופחים עוברים לשלב הבא בגלגול שלהם, וכעת נקראים "צלופחי זכוכית". צורתם כבר נחשונית, אבל הם עדיין שקופים וזעירים. תוך זמן קצר, הם רוכשים צבע צהבהב אטום, וכבר נראים כמו גרסאות קטנות של הבוגרים (השלב הזה נקרא Elver, והוא המופיע בתצלום).

כעת עליהם לחיות במים מתוקים או מליחים במשך כ-13 שנה (לפעמים פחות, לפעמים יותר), עד שיגיעו לבגרות מינית. בזמן הזה הצלופחים יאכלו מגוון של חסרי-חוליות, ויגדלו לאורך של כחצי מטר - לעתים רחוקות אף מטר שלם. בבגרותו, הצלופח עובר לשלב האחרון בגלגול ומקבל צבע כסוף, המהווה הסוואה נכונה לסביבה הימית. עם הגעת הסתיו ינדדו הצלופחים הבוגרים אל הים, ויחצו את האוקיאנוס, לכיוון המקום בו בקעו.
בישראל אנחנו נצפה למצוא צלופחים בכל נחלי החוף. הצלופח הוא מין מוגן, ואסור לפגוע בו. איסור זה חשוב מאוד, שכן אוכלוסיות הצלופח האירופי פוחתות עקב דיג יתר, וזיהום של הימים והנהרות.
הפרטים שתיעדתי נתפסו (ושוחררו) סמוך לתל יבנה, איפה שהנחל מתייבש מדי שנה. יכול להיות שהם לא שרדו, אך גם אפשרי כי הצליחו להזדחל במורד הזרם, אל אזורים עם מים קבועים, שכן לצלופחי הנהרות יש סיבולת גבוהה לאוויר ויכולת לתנייד מחוץ למים. מכיוון שכל זה קרה לפני כמעט עשור, לא מן הנמנע שהדג הצעיר בתמונה, אחרי ששרד סכנות מסכנות שונות, מתכונן כעת למסע החזרה שלו, אל הים הפתוח.

נחל שורק, יבנה, 6.2015

* כך לפחות לפי הצלופחים האירופאיים שתועדו. ד"ר בת-שבע רוטמן מזכירה לנו, כי טרם תועדו צלופחים בוגרים בים התיכון, ומחזור חייהם בחלק זה של העולם נותר בגדר תעלומה.