שלוליות חורף הן בתי-גידול עשירים עבור פרוקי-רגליים. ביניהם נמצא כמה וכמה מינים קטנים של עכבישים ממשפחת הזאבניים, שהנפוצות ביניהם הן הזאבוניות (Pardosa .spp), דוגמת זו שבתמונה. בשונה מחרקים ועכבישים מסויימים, זאבנים לא שוחים. למזלם, הם לא צריכים. אם הם בורחים ונגמרת להם היבשה, רבים מהם יכולים להמשיך לרוץ על המים, מבלי לשבור את מתח הפנים. הם אף יכולים לצוד על-פני המים, אם כי מעדיפים את מגעה של קרקע יציבה (ולחה) תחת שמונה רגליהם.

שלולית גני-אביב, לוד, 2.2018
***

מציאת מקום להטיל בו ביצים יכולה להיות עניין לא פשוט. איפה לא ימצאו אותן טורפים וטפילים? איפה הן לא יתחממו מדי, אבל יזכו למספיק חום עבור התפתחותן? איפה הן לא יתייבשו, אבל גם לא יוצפו? איזה מקום מעניק לצאצאים את ההתחלה הטובה ביותר בחיים?
זאבונית הגדות (.Pardosa sp) לא צריכה להטריח את עצמה בשאלות אלה, שכן היא נושאת את ביציה בפקעת משי, המחוברת לפטמיות הטוייה שלה. המשא מסרבל את העכבישה והופך אותה לקלה יותר לציד, אבל איזו ברירה יש לה? גדות מקווי מים הן בתי-גידול לא צפויים. נקודה לחה על גבול המים יכולה להיות מחר מתחת למים, או להפוך לעפר סדוק. אבל לשם מה יש אמא אם לא כדי להחזיק את צאצאיה באופן מתמיד בתנאים האביוטיים הנכונים עבורם?

נחל פולג, 6.2021
***

מגוון מינים סודי.
חבישת פנס ראש בגינה כפר-סבאית הניבה לי גילוי של זאבונית (.Pardosa sp), זאבן קטנטן המצוי לרוב בגדות מקווי מים, דוגמת נחלים ובריכות חורף. כנראה שהיא הצליחה למצוא לה גומחה מתאימה בפינה לחה של המדשאה המושקית.
אלמלא היו עיניה מחזירות אור וזורחות לנוכח פנס הראש, כנראה שלא הייתי מוצא אותה.

כפר-סבא, 7.2020