גופי הפרי הציוריים של הארניה (.Arrhenia sp) צצים מדי חורף בין טחבים על קרקעות חוליות. אני מוצא אותן בעיקר על קירות כורכר לחים, לעתים לצד שרכים וטחבי כבד. אני תוהה אם הארניה מקיימת סימביוזה עם הטחב, או שהיא פשוט חולקת איתו העדפת בית-גידול?

גבעת התחנה (גבעת יוספזון), רחובות, 12.2021

זהות שברירית.

השברירית החרוטית מזוהה בזכות כובעה החרוטי - הלבן כשהוא יבש, והחום כשהוא רטוב - ממנו מידלדלות פיסות מהצעיף שהגן על ההינומית שלו טרם הבשלתו.

באופן מעניין, השברירית החרוטית היא לא שברירית. כלומר, בעבר נחשבה לשייכת לסוג שברירית (Psathyrella) בשל תכונות מבניות המדמות אותה למיני הסוג, אך לאחר עריכת מחקרים גנומיים בשנים האחרונות, חלק גדול מאוד מהפטריות עברו סוגים ומשפחות במשחק גדול של כיסאות מוזיקליים. פשוט גילינו שרבות מהתכונות עליהן הסתמכנו אינן שימושיות להבנת קרבה משפחתית בפטריות.
היום השברירית החרוטית היא מין של דיואית.

אבל גם זה לא נכון, כי הסוג דיואית (Coprinus) פוצל לשניים, ופוזר בין שתי משפחות. והשברירית החרוטית מצאה את עצמה בתוך הסוג Coprinopsis - "דמוי דיואית", יחד עם הדיואית המשחירה והדיואית המנצנצת. הדיואיות ניחנות בכובע המעכל ומנזל את עצמו על-ידי אנזימים. כך מזהים אותן. רק שהשברירית החרוטית איבדה את התכונה הזאת, ועכשיו לך תבין מהמראה שלה למי היא קרובה.
ואיפה שמים את הסוג החדש הזה של דמויי-דיואית, אתם שואלים? במשפחת השבריריתיים, כמובן.
היום השברירית חרוטית ( Coprinopsis marcescibilis) גרה מול הבית הישן שלה, במשפחה המקורית אבל בסוג חדש, אליו לא היה ניתן לשייכה ללא כלים מולקולריים.

אנ"מ נס-ציונה (גבעות טירת-שלום), 12.2022

השחרחרית החיוורת (Melanoleuca exscissa) עשויה להידמות תחילה לנרתיקנית נאה (Volvopluteus gloiocephalus), אך הכובע שלה אינו רירי (גם כובע הנרתיקנית לא תמיד רירי, אמנם) והוא מכוסה באבקה לבנה. בבחינת גוף הפרי השלם, אפשר להבחין גם בכך שחסר הנרתיק.
לפטריה זו העדפה לקרקע חולית, ועל אף שהיא אינה מקיימת קשרי מיקוריזה, היא מעדיפה לגדול בקרבת עצים. משמעות הדבר היא, שהמקומות הטובים ביותר לראותה הם בחורשות במישור-החוף, דוגמת גבעת החרובים ושמורת השיטה ברחובות (שהם, במקרה, המקומות היחידים בהם זיהיתי את השחרחרית החיוורת).

גבעת החרובים, מרחבי-רחובות, 12.2023

מטרנית כהת-דיסקוס (Macrolepiota phaeodisca) היא פטריה בעלת דרישות ספציפיות: קרקעות חוליות באזורים לחים. זאת אומרת כי על אף שהיא נפוצה לרוחב אירואסיה, אזורי גדילתה בארץ כנראה מוגבלים למישור-החוף.
בסיור הפטריות מצאנו כעשר מהן, מפוזרות בעשב הנמוך סמוך למטע הפקאנים. הן היו הפטריות הנפוצות ביותר עבורנו באותו בוקר, אבל לכו תדעו אם ומתי ניקלע שוב לשילוב הזה של תנאים סביבתיים ועונה הולמת, שיאפשרו לנו לפגוש במטרנית כהת-הדיסקוס בשנית?

אנ"מ נס-ציונה (גבעות טירת-שלום), 12.2022

הנה פטריה לשנה החדשה: ממצא שזוהה על-ידי יוני בן-דור כפקועה ברזילית (Agaricus subrufescens).
אפשר לתהות איך הפטריה קשורה לברזל. אז זהו, שהיא לא. השם מאזכר את אחד מהשמות הנרדפים של המין (Agaricus brasiliensis), שכן מין זה תואר בנפרד מברזיל, מארצות-הברית ומאירופה, לפני שנמצא שכולם למעשה אותו המין.
הפקועה הברזילית מקדימה מאוד, ויכולה באמת לצוץ אחרי הגשם הראשון. ריח בשרה מזכיר אניס. היא גדלה במקומות מופרעים, כולל בעיר. גוף הפרי אכיל, אבל דומה לגופי פרי של מיני פקועה רעילים. לכך חשוב להיזהר!
בתמונה: גוף הפרי במבט מלמטה, עם הצעיף המכסה על הדפים. אותו צעיף יהפוך לטבעת שעל הרגל.

כפר מל"ל, 9.2023
***

כבר דיברתי השבוע על פטריות פקועה רעילות, בעלות ריח דוחה של פנול. הפעם נדבר על פטריות פקועה אכילות, בעלות ריח של אניס.
את הפקועה הברזילית (Agaricus subrufescens) הזאת מצאנו, כמובן, על המדשאה מול הבית. היא גדולה יחסית ומתהדרת בקשקשים קטנים על-גבי הכובע. ריחה, כאמור, מתוק ותבליני.
ניחוח כזה יכול לנבוע ממקורות שונים, ובפטריות הפקועה הוא כנראה תולדה של שילוב שני חומרים: בנזלדהיד (benzaldehyde) ובנזיל אלכוהול (benzyl alcohol). לבנזיל אלכוהול ריח של פרחים. הוא משמש בתעשייה כממס, כחומר גלם לחומרי טעם וריח, וכתכשיר נגד כינים. לבנזלדהיד ריח של שקדים. הוא משמש כחומר טעם בתעשיית המזון.
הדבר המדהים, בעיני, הוא שהחומרים הללו נבדלים מהפנול באטום פחמן אחד*, ואחד מהשני, בעיקר בסידור האטומים. מסלול הייצור של אחד החומרים הללו היה יכול בקלות להשתנות במהלך האבולוציה, כדי לייצר את האחרים. וכך אנחנו מקבלים חומרים עם תכונות שונות מאוד, ופטריות שונות מאוד המכילות אותם.

כפר-סבא, 10.2023

*פלוס שני אטומי מימן בבנזיל אלכוהול.
***

האביב כמעט ונגמר. האדמה בשדה ובבתה כבר יבשה. אבל מתחת לפיקוסים הגדולים, שם צל כבד, חיפוי עלווה ומיעוט עשבים עוזרים להקטין את האידוי, יש עוד מקומות בהם הקרקע לחה. במקומות כאלה נוכל לפגוש עכשיו את הפטריות האחרונות לעונה.
במקרה שבתמונה, הפטריה האחרונה לעונה היא גם זאת שהייתה הראשונה: פקועה ברזילית (Agaricus subrufescens), העולה מתוך הרקבובית עם כובעה החום הפחוס, רגלה הלבנה וריחה הנעים. ועם סגירת עונת הפטריות, אני חושב שאפשר לפתוח את עונת סיורי הלילה.

כפר מל"ל, 5.2024

הפקועה הדו-נבגית (Agaricus bisporus) היא פטריית שדה קלאסית. אנחנו פוגשים אותה באחו, ללא כל קשר לעצים, וזה הגיוני, כי היא פטרייה מפרקת, שאינה מסתמכת על יחסי הדדיות עם צמחים. אבל למה, בעצם, שלא תצמח ביער? הרי גם שם יש הרבה דברים רקובים.
אז מתברר שיש הבדלי הרכב בין עץ רקוב ועשב רקוב, ולכל מצע יש את המתמחים שלו.
מחקר שבחן את הגנום של הפקועה הדו-נבגית מצא כי לפטריה זו מערך אנזימים המסגל אותה לחיים על רקבובית שמקורה לא מעוצה. הרקבובית היא מצע די עני, למעשה, כי חומרי המזון הזמינים ביותר שהיו בחומר המקור שלה נאכלו כבר על-ידי המפרקים הראשוניים. מאידך, רוב המולקולות הארוכות שהיו בחומר המקור נחתכו לנגזרות קצרות יותר. תפטיר הפקועה מפריש חומרים המאפשרים לה להפיק את המיטב מהחלבונים המעטים ברקבובית, וגם להשתמש בנגזרות הליגנין.

גבעות חבצלת, רחובות, 1.2023

בסתיו מתחילות להופיע בדשא פטריות לבנות שונות. חלקן קטנות למדי ודומות לפטריות שמוכרים בחנות, אבל ריחן דוחה ו"כימי", ובשר הרגל שלהן מצהיב כשהוא נפגע.

אלה פטריות פקועה (Agaricus) מקבוצת ה- Xanthodermatei. הן אכן קרובות לפקועה הדו-נבגית (A. bisporus) - היא ה"שמפיניון" - אך המינים בקבוצה ספציפית זו רעילים רובם ככולם, עקב תכולה של פנולים: הפנולים הם חומרים ארומטיים הקרובים לכהלים, והם אכן משמשים בתעשייה, כך שהאסוציאציה שהריח מעלה לא מטעה. חומרים אלה נמצאים בריכוזים נמוכים במזונות ותרופות מסויימות, אך בריכוזים גבוהים יותר הם יכולים לגרום לכוייה ולהרעלת קיבה חמורה.
חשוב לציין כי ישנן גם פטריות רעל רבות להן ריח נעים, כך שבעוד שהריח הרע מעיד על רעילות, היעדרו לא מעיד על אכילות.

בתמונה כנראה פקועה קשקשית-פנינית (A. moelleri).

כפר-סבא, 10.2023

לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן.

בשבוע שעבר מצאנו פטריות, שאחרי כמה נסיונות הצלחתי לזהות בתור פרטים קטנים של ישעורית אפורה. הייתה רק בעיה אחת: הם לא התנהגו כמו ישעורית אפורה. בעוד הישעורית חיה בקרבת אורנים ואשוחיות, ומקיימת איתם קשרי מיקוריזה, הפטריות שמצאתי צמחו ליד איקליפטוסים, ועוד היו מחוברות לענף רקוב, ממנו בבירור ניזונו.
האקולוגיה של יצור חי היא חלק מהפנוטיפ שלו, ובהרבה מהמינים אין זה קל לשנות אותה. החלפת מאכסן היא לא דבר טריוויאלי, אבל מעבר מהדדיות לספרופיטיות, זה דבר אפילו פחות מובן מאליו. לכן, כמובן, הייתי מאוד חשדן לגבי הפטריה האפורה.

אתמול מצאתי זוג "ישעוריות" כאלה שוב. הפעם מתחת לפיקוס השדרות, ושוב - מחוברות לחתיכת עץ רקוב. הלכתי והגדרתי אותן שוב, תוך ניסיון להימנע מהנחות מיותרות. והנה, הגעתי לתשובה: שברירית אפורה (Coprinopsis melanthina) - פטריה שלא נראית כלל כמו שברירית (Psathyrella), אלא, ובכן, כמו ישעורית אפורה. היום היא גם לא שייכת, כמובן, לסוג שברירית, שכן היא הועברה לא מזמן לסוג דיואית - וגם לגופי הפרי העדינים והמתכלים שלו היא אינה דומה.

איך נזהה אותה? זו פטריה בעלת כובע סיבי אפור ורגל לבנה, הגדל על שרידי עץ רקובים! וכאן הזיהוי חשוב, כי בשונה מהתאומה חובבת האורנים שלה, השברירית האפורה אינה אכילה!

הקריה החקלאית, ראשון-לציון, 12.2025

יצורים סימביונטיים מתמחים נופלים לרוב לאחת משתי קטגוריות אקולוגיות: טפילות והדדיות. או שהם מנצלים את הפונדקאי, או שהם נמצאים במצב של תלות הדדית עם השותף שלהם. צנומית הזית (Cryptomarasmius cobariensis) לא נכנסת לחלוקה הזאת. זוהי פטרייה מפרקת, הגדלה כמעט אך ורק על מצע אחד: עלים מתים של זית (Olea europaea). הסימביוזה שלפנינו היא סמוכנות (Commensalism): בשביל הצנומית העלה המת הוא כל עולמה, בעוד שלעץ הזית זה פשוט לא משנה.
צנומית הזית תועדה במקרים נדירים תחת צמחים אחרים ממשפחת הזיתיים, כמו בר-זית ויסמין. יש גם תיעודים מעצים ממשפחות אחרות, אבל אלה כנראה טעויות בזיהוי, שכן ישנם מינים נוספים מהסוג Cryptomarasmius, המתמחים בעלוות צמחים אחרים.
אף שמקור פטריה זו הוא בארצות הים התיכון*, היא מתפשטת היום יחד עם עצי הזית, ונמצאה לא מכבר גם תחת זיתי נוי במרכז אירופה, ובכרמי זיתים בעולם החדש. בכל המקומות הללו ישנם מינים מקומיים של זיתיים, ועל אף הנאמנות הכללית של המין למארח הראשי שלה, לא אתפלא אם צנומית הזית תצליח להסתגל לבסוף לחיים תחת מארחים חדשים. כך או אחרת - כנראה שה"פלישה" לא תהיה מורגשת עבור ה"פונדקאים".

כפר-סבא, 1.2026

*לא מצאתי עדויות לה בהימלאיה ודרום אפריקה, שם גדלות אוכלוסיות בר מנותקות של הזית האירופי.

תמיד מגניב לראות כיצד האבולוציה מתאימה צורות חיים כמעט לכל גומחה אקולוגית אפשרית. הנה גומחה לדוגמה: נשורת של ברוש (Cupressus). זה קשה, זה יבש וזה מגיע בחתיכות קטנות. וכמובן שבמהלך האבולוציה הופיעו יצורים המנצלים בדיוק את המשאב הזה.
הכירו את הצלוחית השטוחה (Pithya cupressina): פטריית כובע מסדרת השקערוריתאים, הגדלה על עלווה מתה של משפחת הברושיים - בעיקר ברוש, אבל גם ערער, תויה וסקויה. כגודל הגומחה, כן גודל הפטריה, שגופי-הפרי שלה מגיעים לקוטר של שלושה מילימטרים (ולרוב הם קטנים יותר).
תשאלו - מה לגבי עצי מחט אחרים? אז לפחות בשביל משפחת האורניים יש לצלוחית השטוחה מין אחות (שטרם נמצא בארץ): Pithya vulgaris. מין מין וגומחתו.

בית הנערה, הוד-השרון, 1.2026

קרוחת הגללים (Deconica coprophila) היא פטרייה קטנה הגדלה על גללים של אוכלי-עשב גדולים. כאן, לדוגמה, על גללי חמור. מין כזה שוב מזכיר לנו עד כמה אוכלי העשב הם חלק חשוב במערכת האקולוגית, וכמה חיות כמו פריים וסוסיים תומכות ישירות בשמירה על מגוון המינים.

הכנסת פרות, גמלים וסוסים לשמורות טבע אינה נהוגה ברוב מישור-החוף. יש לזה סיבות שונות, שלפחות חלקן מוצדקות. אבל זה גם אומר שמינים מקומיים כמו קרוחת הגללים מפסיקים להיות מיוצגים ומוגנים באתרים אלה.

ראשון-לציון, 12.2023

הנירנית הקשתית (Agrocybe semiorbicularis) היא פטריה ספרופיטית שכיחה, הגדלה בבתי-גידול טבעיים ומלאכותיים כאחד. אף שאינה רעילה, גודלם ודלות-בשרם של גופי-הפרי שלה מונעים את הנירנית מלהפוך לפטריית מאכל מבוקשת. כמו הרבה אורגניזמים שכיחים וזמינים, גם הנירנית נבחנת מדי פעם בעבור תכונות היכולות להיות שימושיות לתרבות האנושית. יכול להיות כי בעתיד נראה שימוש באנזימים שמקורם בנירנית הקשתית בשירות השיקום האקולוגי של קרקעות מורעלות.

שמורת שיטה מלבינה ישרש, מרחבי-רחובות, 1.2024