הגבנן האפור* (Uloborus walckenaerius) הוא עכביש של הבתה, הבונה רשתות גלגל אופקיות במיקומים מוארים. בשונה מקרובו, הגבנן המבריש, אין זה מין מלווה אדם, וההיתקלויות בו אינן תכופות במיוחד. ניתן להבדילו מהגבנן המבריש בזכות היותו קצת יותר גדול, וגם הודות לבטן הקמורה שלו (היא הרבה פחות קמורה בגבנן המבריש). הצבע, על אף שהוא מוזכר בשם, אינו תכונה כזאת טובה לזיהוי. הגבנן האפור הוא לעתים לבן.

עמק זבולון, 8.2020

*נקרא בפי פנחס אמתי "קוצן אפור"

אף שמישור-החוף שלנו אינו עשיר במינים של רבי-רגליים, בכל-זאת ניתן, בזמן החורף, למצוא יותר מאשר רק את הרבגף החום.

היום נתקלתי, בשלוש הזדמנויות שונות, ברבי-רגל מסדרת ה- Chordeumatida. בארץ ידוע מסדרה זו מין יחיד: Anamastigona terraesanctae. אני לא יודע אם זה מה שמצאתי, או אולי מין אחר, שאינו ידוע מהארץ. בין כה וכה - זה משהו שדומה לתמונת המין במאמר.

מדובר ברבי-רגל קטנים: כסנטימטר אורכם (נראים גמדיים לצד הרבגף). מחושיהם ארוכים, גופם מכוסה בזיפים בולטים, לסתותיהם מתרחבות לכעין "לחיים עגולות", הפרק שמאחורי ראשם הוא צר ודמוי צוואר, והקצה האחורי שלהם מצר ומתחדד.

עיקר פעילותם היא בעונת החורף והתפריט שלהם כנראה מורכב מפטריות בלבד. ההתפתחות מהירה: כנראה שהם מספיקים להתפתח, להטיל ביצים ולמות לפני הקיץ הישראלי, שאינו מתאים להם. הם גם מהירים בתנועתם - מה שעוזר לשרוד, בהתחשב בכך שמדובר ברבי-רגל שאיבדו את בלוטת הרעל במהלך האבולוציה.

אולי הדבר המעניין ביותר לגביהם הוא השתייכות רמשים אלה לקבוצה הקטנה של רבי-רגל המייצרים משי! מקור החומר בשתי פטמיות טוייה הממוקמות בפרק האחרון של הגוף ושימושו הוא לדיפון תאי הטלה והתנשלות. רב-הרגל נעזר בזוג רגליו האחרון במלאכת הדיפון.

נכון להיום, רבי-הרגל מסדרת ה- Chordeumatida נחקרו אך מעט, וכבר התגלו דברים כה מעניינים לגביהם! אני חושב שהרבה מהתגליות בקבוצה זו ינבעו מתצפיות פשוטות, שיגלו לנו עוד פרטים על האופן בו בעלי-חיים מרתקים אלה גדלים, אוכלים, מתגוננים, מזדווגים ומטפלים בצאצאיהם.

הקריה החקלאית, ראשון-לציון, 1.2026

בתוך גבעול הגדילן הישן הזה מצאתי מאות פרטים של טחבית קטנה וחיננית בשם Proporcellio vulcanius. זהו מין מקומי, הנפוץ בארצות הים התיכון, והשייך לסוג אנדמי לים התיכון. זהו מין חובב אדם, המצוי בחוות ובמטעים, ושנפוץ במאה האחרונה לאזורים נוספים, דוגמת מרכז אירופה וצפון אמריקה. לא נראה שהוא הפך לפולש באף אחד מבתיו החדשים.

תשומת לב מעניינת מקבלת הטחבית הקטנה (אולי נקרא לה "טחבית מנוקדת"?) מחובבים מגדלי איזופודים. ישנה קהילה עולמית די גדולה של אנשים, שעיסוקם בשעות הפנאי הוא בגידול טחביות וכדרוריות מרחבי העולם. זה נשמע קצת מוזר תחילה, אבל זה תחביב שמאפשר לאסוף ולגדל בעלי-חיים, להרבות אותם, להתחלף עם חברים, ולעשות זאת במאמץ ושטח קטנים יותר מהדרוש עבור ציפורים או דגים טרופיים. אוכלוסייה יפה של טחביות יכולה לחיות בנוחות בקופסה שאינה מספיקה לגידול אוגר אחד. הודות לצבעים היפים של Proporcellio vulcanius, היא די פופולרית בין המגדלים וניתנת לקנייה בכל מיני ארצות רחוקות. אני רק מקווה שאף אחד לא ישחרר אותן בחצר שלו ויתחיל פלישה.

ראשון-לציון, 12.2023

דיגום בעזרת מסגרת נועד לתת הערכה של חברת המינים האופיינית לבית-הגידול. רוב הפרטים המתועדים בשיטה זו שייכים למינים הנפוצים ביותר בסביבה הנתונה. אבל שיטה זו מניבה, כמעט בהכרח, גם ממצאים "נדירים", המצויים במספרים קטנים. כלומר, כל מין נדיר מצוי, אולי, במספרים קטנים, אך יש הרבה כאלה - כנראה שמספיק כדי שיהיה נציג של מין נדיר כלשהו בכל מטר בשדה.

המין ה"נדיר" של היום הוא טחבית מהמין Porcellio barroisi. זהו מין אופייני של המדבר. אני חושב שהפעם האחרונה שמצאתי אותו הייתה בביו-בליץ ירוחם. אבל הוא חודר גם לבתי-גידול יובשניים וחמים, בבקעת הירדן ולאורך מישור-החוף. טחבית זו, המתאפיינת בגוף מוארך ומגובשש, מקיימת אוכלוסיה דלילה מאוד, ולכן אינה נחשבת לנפוצה בשום אזור, וכנראה גם אינה מתועדת בחלק גדול מתחום תפוצתה.

לכו תדעו כמה מהן יש בשדה, אבל אחת נמצאה במטר המרובע שלי. בפעם הבאה אולי יהיה לי עכביש נדיר, או פטריה נדירה. הפתעה בכל מטר.

ראשון-לציון, 2.2024

הרקבובית היא עולם עשיר שבו משתלם להיות זעיר.
והנה אחת מאזרחיותיו הקטנטנות: קטומנית האז (Truncatellina haasi) - חלזון באורך מילימטר וחצי, המצטיין בקונכייה בצורת חבית, ובכך שחסרים אצלו זוג המשושים השני (זאת תכונה של כל משפחת הקטומוניים).
חלזון חמקמק זה חי בינות לעלים המתים המצטברים תחת עצי החורש, ונפוץ באגן הלבנטיני של הים התיכון.

אבל רגע, האם ציינתי את המין הנכון?
הגדרת מיני הקטומניות מסתמכת על צורת הקונכיה. מחקר שבדק שלושה מינים של קטומניות חסרות שן (כלומר, מינים, שאין להם שן בפתח הקונכיה) מהאגן הלבנטיני מצא כי צורת הקונכיה שלהם קיימת על ספקטרום, שלא מאפשר הפרדה אמיתית שלהם באמצעים מורפולוגיים. לפי מחקר זה, האוכלוסייה הקיימת בארץ שייכת למין Truncatellina cylindrica, הנפוץ ביערות הממוזגים של אירופה.

תיאור מינים מבולבל שכזה קורה כאשר חוקרים מקבלים לידיהם פרטים בודדים של מין כלשהו, ובראותם כי הפרטים שונים במובהק, מחליטים כי אלה שני מינים שונים. כך קרה, למשל, עם זאבנים שחקרתי: שני מינים לבנטיניים תוארו על-ידי שני חוקרים אירופאיים, על-פי שני פרטים שקיבלו. אני, חוקר ישראלי שראה מאות פרטים, לא התקשיתי לשייכם למין אחד (הם אפילו לא עמדו בקצוות של הספקטרום הרחב של המין!).גם עם הקטומניות: כאשר השוו יותר מאלף פרטים, הפער שכביכול היה בין המינים נסגר.

אני מנחש כי בכל זאת בארץ יש מין שונה מאשר באירופה, אך אם כך הדבר, הוא יתגלה בעזרת כלים גנומיים, וכנראה שלא נצליח להבדיל בין שני המינים לפי המראה שלהם.

הקריה החקלאית, ראשון-לציון, 1.2026

אתמול עמדתי מול מעבדה מלאה סטודנטים וסטודנטיות, והסברתי, כבכל שנה, על מחזורי החיים של תולעים שונות. בין המוצגים היו גם חמש עלוקות חיות: שתיים ירוקות קטנטנות, ושלוש חומות, קצת יותר גדולות. את כל אלה ליקטתי במאמץ רב באגם הסופרלנד, שלושה ימים לפני-כן, וכעת הן שחו במרץ בצלחת פטרי אחת, והדגימו לכולנו את סגולות גופן הפרוק.
דיברתי על כך שמוצאן של התולעים הדל-זיפיות (כמו השלשולים) הוא בתולעים רב-זיפיות ימיות, ושמוצא העלוקות הוא בתולעים הדל-זיפיות. סיפרתי על כך שהעלוקות איבדו את זיפי גופן ומשתמשות בכריות הצמדה לשם תנועה. סיפרתי על כך שהעלוקות הן טפילות חיצוניות: מיקרו-טורפות, ליתר דיוק. הן שוחות לכיוון הקורבן, נושכות אותו ושותות את דמו עד שהן מלאות. אז הן מתנתקות והולכות לעכל באיזו פינה שקטה.
כל זה בעיקרון נכון.
אבל.
היום הייתי סקרן וניסיתי להבין מי היו העלוקות החומות שאספתי. לצערי, המאמר על עלוקות ישראל נמצא מאחורי חומת תשלום, אבל הצלחתי להגיע לפחות לרמת המשפחה, לפי מצאי המינים שיש באזורנו. העלוקות החומות שייכות למשפחת ה- Erpobdellidae (הסוגים Erpobdella או Dina). והמשפחה הזאת ידועה בדבר אחד: הן אינן שותות דם, אלא טורפות!
העלוקות הקטנות הללו הן ציידות רעבתניות של תולעים אחרות, זחלי ימשושים וסרטנים זעירים. הן גם לא בוחלות בפגרים. משפחה זו איבדה את הלסתות האופייניות לעלוקות הטפילות, כך שבמקום לנשוך את הטרף, תולעים אלה בולעות אותו בשלמותו. אני חושב שנציגות משפחת ה- Erpobdellidae הן בין העלוקות הנפוצות ביותר בישראל, בעוד שמינים הטפילים על יונקים הם נדירים.
כדי ללמוד דבר מגניב שכזה היה שווה להתבוסס שעתיים בבוץ ולהרים פיסות זבל (בעיקר שקיות) משפת המים, על-מנת לראות אם בתחתית אחת מהן מסתתרת עלוקה. כך או כך, אני כבר יודע איך אפתח את ההרצאה של השבוע הבא. אין מה לשמור מידע מעניין כזה לעצמי.

מקום איסוף: אגם הסופרלנד, ראשון-לציון,
מקום צילום: רחובות, 11.2025

חוזר עם הילד מהגן. בכניסה לבניין רואה חיפושית משונה על התקרה. עוצר לצלם (הילד כבר רגיל).
ומי זאת, אם לא יקרונית הברוש (Icosium tomentosum)!

מדובר ביקרונית קטנה מאוד ועבת רגליים, כמעט כמו חיפושית ממשפחת הצנומיתיים (Oedemeridae). צבעי הפרטים נעים בין חום בהיר לשחור. חרק זה נפוץ סביב הים התיכון. זחליו נוברים בעצים מתים וחולים ממשפחת הברושיים: ערער, תויה, טטרקליניס וכמובן, ברוש מצוי, שהוא כנראה הפונדקאי השכיח ביותר של המין. נהוג להבחין בשני תתי-מינים: אחד במזרח הים התיכון ואחד במערבו. אם יש ממש בהפרדה זו, אפשר לשער שהיא התפתחה עקב התפוצה הטבעית הבלתי-רציפה של ברושיים באזורנו.

זחלי יקרונית הברוש מפגינים התנהגות מעניינת: הם מייצרים צלילים הנשמעים לאוזן האנושית, על-ידי גירוד העץ בלסתותיהם הפרושות, תוך הנעת הראש ימינה ושמאלה. לא אחת, כשזחל אחד מתחיל לגרד, הזחלים האחרים החיים באותו ענף מצטרפים אליו, במעין "מקהלה". התנהגות כזאת לא הייתה ידועה לפני-כן ביקרוניות. השמעת הצליל כנראה משמשת לתקשורת בין הזחלים, כדי לוודא שמחילותיהם לא ייפגשו. אבל צלילים המיוצרים על-ידי נוברי עץ משמשים גם את טורפי הזחלים, כדי לאתר אותם. כאן, כנראה, נכנסת לתמונה התנהגות ה"מקהלה". כאשר כל הזחלים צועקים "אני ספרטקוס" והעץ מהדהד בקריאותיהם, קשה לטורף לאתר את מיקומו של זחל בודד.

לאחרונה תועדה יקרונית הברוש כמין גר בקליפורניה. לפלישה זו יכולות להיות השלכות אקולוגיות כבדות, שכן גם עצי הסקויה הענקיים נמנים על משפחת הברושיים.

כפר-סבא, 8.2024

יקרונית האיקליפטוס (Phoracantha semipunctata) היא מין קטן של יקרונית, וגם אחד ממיני המזיקים הגדולים ביותר החיים על איקליפטוסים בישראל. באוסטרליה, ארץ המוצא, היא לא נחשבת למזיקה גדולה, ומטילה את ביציה בעיקר על עצים שנפגעו בבצורות. בשאר העולם, שם היקרונית מנותקת מההקשר האקולוגי שלה, היא יכולה להזיק מאוד למיני איקליפטוסים מסויימים. למזלנו, איקליפטוס המקור, המין הנפוץ בישראל, נחשב לעמיד יחסית בפני חיפושית זו.

מין זה פעיל בעיקר בדמדומים, אז (לפחות בתיאוריה) ניתן לראות את את הנקבות מטילות לתוך קליפת האיקליפטוס, הזכרים נלחמים על טריטוריה על-גבי הגזעים, ושני הזוויגים נפגשים ומזדווגים על הפונדקאי שלהם.
אם יצא לכם לצפות בהתנהגויות אלה, בבקשה שתפו אותנו.

באר-יעקב, 9.2011

הערב ב"מדריך ארצות החמרה לסיורי לילה": יקרונית השורשים (Mesoprionus besikanus)
אנחנו פוגשים בחיפושית הגדולה והמרשימה הזאת בלילות קיץ. היא מזוהה בקלות כשייכת למשפחת היקרוניתיים, הודות למחושיה המרהיבים. המחושים המשוננים עוזרים גם להבדילה מיקרונית השקד, הדומה, אצלה פרקי המחוש בעלי קצוות רחבים ומעוגלים. וכעת נשאלת השאלה: אם היא מופיעה בקיץ, איפה היקרונית מסתתרת בשאר השנה?

ככל החיפושיות, היקרוניות הן בעלות גלגול מלא. את רוב חייהן הן מבלות כזחלים גדולים ולבנים, הנוברים בעצים שונים. השלב המכובד-למראה בחייהן הוא רק סיומת קצרה לקיום ממושך ללא שריון או רגליים, בעודך חופר מחילות בתוך המזון של עצמך.
יקרונית השורשים לא רק מסתתרת מאיתנו רוב השנה. היא גם הסתתרה לאורך זמן מעולם המדע. על אף חיבתם של המדענים האירופאיים לחיפושיות, היא תוארה רק בשנת 1855, על סמך פרט שנאסף ב-1853 על-ידי הרופא של ספינת קרב צרפתית, שעגנה במעגן בשיקה (Beşike Koyu), בצד האסיאתי של הדרדנלים. העגינה, אגב, הייתה לצורך תמיכה בתורכיה, בסכסוך שמהר מאוד הפך למלחמת קרים. שם המין המדעי מנציח את מקום האיסוף הראשוני.

יקרונית השורשים נפוצה מבוסניה-הרצגובינה עד ישראל, כך שהיא מצויה במגוון ארצות אירופאיות. גילויה המאוחר מדגיש, לדעתי, את המידה בה המחקר היה (ובמידה מסויימת, עודנו) מרוכז במערב אירופה, בעוד שאר העולם - אפילו המזרח של אירופה עצמה - זכה להרבה פחות תשומת לב. מדהים אותי שהמצב היה צריך להגיע לכדי מלחמה כדי שחיפושית גדולה כזאת תתגלה לעיני המערב.

האזור שלנו, במזרח הים התיכון, על אף היותו בלב "העולם הישן", עדיין מניב לא מעט תגליות ביולוגיות מדי שנה.

***

אתמול בלילה חזיתי בפעילות של יקרונית השורשים (Mesoprionus besikanus) - אחת החיפושיות הגדולות והמרשימות במישור-החוף.
יקרוניות אלה מתפתחות במגוון עצים רחבי-עלים, דוגמת אלון, זית, תאנה ושקמה. בלילות החמים של סוף האביב ותחילת הקיץ תוכלו לחפש אותן עם פנס, בשטחים הפתוחים הקרובים לביתכם. הן לרוב יהיו על הקרקע, לפעמים על הדרך ממש.

חולות נתיב העשרה, 4.2024

עוד אחד מהמינים המיוחדים המקיפים אותנו: Agapanthia suturalis, יקרונית קטנה הקרובה ליקרונית החריע (Agapanthia pustulifera) ומובחנת ממנה בקלות, בזכות הפס הבהיר, העובר לאורך החזה והבטן שלה (וביקרונית החריע מצוי רק על החזה).
לחיפושית זו מחזור חיים חד-שנתי, המותאם לאזור תפוצתה, סביב הים התיכון: הזחלים מתפתחים בחורף, על צמחים עשבוניים, בעיקר ממשפחת המורכבים. הבוגרים פעילים מתחילת האביב עד תחילת הקיץ.
חפשו אותה עכשיו, בשטח הפתוח הקרוב לביתכם!

שמורת שיטה מלבינה ישרש, רחובות, 3.2021

לקראת ערב הבחנתי במשהו דמוי אבקה שנאסף על שפת האדנית. בעדשת המצלמה התגלה כי אלה הם עשרות של קפזנבים מפורדי-פרקים, ממשפחת ה- Entomobryidae.

הקפזנבים (Collembola) הם פרוקי-רגליים זעירים הקרובים לחרקים, והמאופיינים באיבר קפיצה בקצה האחורי שלהם. נציגי משפחת ה- Entomobryidae הם מן הנפוצים ביותר שבקפזנבים החיים בקרקע. הם ממלאים את הרקבובית ואת שלל החללים באדמה, ומהווים את ה"עכברים" של המערכת האקולוגית הזאת, המזינים מגוון רחב של טורפים. עבור חלק מהטורפים זהו מזון מועדף לאורך חייהם, ובשביל אחרים זהו מזון תינוקות, המאפשר להם להעפיל מעבר לשלבי הנשל הראשונים, ולהגיע לגודל בו יוכלו לצוד בעלי-חיים גדולים יותר.

כמו שקורה עם הרבה מיני קפזנבים, גם את אלה ניתן לראות לפעמים בהתאספויות מסתוריות מחוץ לאדמה. אני לא בטוח למה הם טיפסו אל מחוץ לאדמת האדנית. אולי הגיע הזמן להזדווג? או שהקרקע הפכה לחה או יבשה מדי עבורם? אולי היה איזה חומר ריח שמשך אותם לשפת האדנית?
יום אחד אולי אדע את התשובות.
ואז יהיה פוסט המשך.

כפר-סבא, 1.2025

ישנו חלון זמן של כחודשיים, בו החרקים שניזונו בצעירותם מצמחי החורף נמצאים בשלב הבוגר שלהם, אך עונת הפריחה טרם נגמרה. תקופה זו נותנת לנו הזדמנות לצפות בשפע של חרקים מרהיבים ובלא מעט התנהגויות מרתקות.

היקרוניות בתמונה, בנות המין Agapanthia lais, נמצאות כאן באמצע הזדווגות. כמו שמתרחש בהרבה מיני יקרוניות, ההזדווגות מתחילה כאשר הזכר מצמיד את פתח המין שלו לפתח המין של הנקבה, אך בהמשך התהליך, הוא מרחיק את בטנו מזו של הנקבה ואגב כך מושך החוצה את צינור ההטלה שלה, המחובר לקצה הפין שלו (כמו שרואים בתמונה). העברת הזרע מתרחשת "במקום נייטרלי", בנקודת האמצע בין שני בני הזוג.

משארי יער אוסישקין, כפר-סבא, 3.2021
***
שלישי מפריע.
בעונה זו ניתן למצוא על צומח חד-שנתי מספר מינים של חיפושיות ממשפחת היקרוניתיים. חיפושיות אלה, כפי שמדגימים שני המינים היפים* בתמונה, מצטיינות בגוף מוארך ומחושים עבים וארוכים. כמו רוב החיפושיות, הן הזחלים והן הבוגרים צמחוניים. אמנם קיימים מינים שונים של יקרוניות בהם הזחל חי בגזעי עצים ומזיק להם, החיפושיות בתמונה ניזונות בכל שלביהן בצמחים עשבוניים, דוגמת הגדילן, המופיע גם בתמונה.
* הירוקות : Agapanthia lais
החומה: Agapanthia pustulifera

גבעות טירת שלום, 4.2018