שש עיניים - זה ארסן???
אין גבול למגוון העכבישים שאנשים מוכנים לזהות כארסנים, אבל כאן הניחוש יהיה יותר קרוב מבדרך-כלל. העכביש בתמונה הוא יורקן (.Scytodes sp), בן למשפחת היורקניים (Scytodidae), השייכת לעל-משפחת Scytotoidea. כל המינים בעל-משפחה זו (הכוללת ארבע משפחות קטנות) מתאפיינים בששת עיניהם, המסודרות בשלושה זוגות, בהם הזוג המרכזי הוא הכי קדמי. קיימים עוד עכבישים בעלי שש עיניים, אך לרוב סידור העיניים שלהם יהיה שונה מזה. חברה נוספת בעל-המשפחה היא משפחת הארסניים (Sicariidae), אליה שייך הסוג הידוע לשמצה, ארסן (Loxosceles).
על אף הקרבה והדמיון החיצוני, היורקן אינו מזיק לאדם, ובהיותו עכביש בית שכיח, הוא אף מועיל (כמו שגם ארסנים מועילים, בימים שאינם נושכים אותנו).

כפר-סבא, 5.2020
***

הביטו בעכביש המוזר הזה. זהו יורקן ( .Scytodes sp). הראשחזה הגדול שלו, שברוב העכבישים מכיל את בלוטות הארס, מכיל גם בלוטות משי, בדומה לאלה המצויות בבטן. כשהוא פוגש בטרף אפשרי, היורקן פולט משיני המלקוח שלו זרם דק של משי דביק. המשי, הנורה בזיגזג, מחבר את גפי הטרף, מדביק אותו לרצפה ומתחיל להתכווץ. כאשר הטרף משותק מבחינת תנועה, היורקן יכול לגשת ולנשוך אותו. כעת, דרך אותן שיני המלקוח יוזרק ארס, שיגאל את הקורבן מיסוריו.
עכביש קטן זה אינו מזיק לאדם.

כפר-סבא, 12.2019

מהלך סוף השבוע השארתי קופסת גידול זבובים פתוחה במשרד שלי. כשהגעתי, ביום ראשון, מצאתי בקופסה הרבה יותר זבובים משהיו כשעזבתי. וביניהם חיכתה לי הפתעה: עכבישת טיבלוס (Tibellus oblongus) מאוד מרוצה, עם דרוזופילה בפיה.
הטיבלוס שייך למשפחת ה-Philodromidae*, וניתן להבחנה מהמינים האחרים בארץ בזכות בטנו המוארכת. הוא עשוי להיראות גם כמברישית, אבל הוא קטן ממנה משמעותית, וסידור העיניים של שני הסוגים שונה.
קופסאות זבובים אינן בית-הגידול הטבעי של עכביש זה. הוא חי במגוון של סביבות טבעיות בחצי הכדור הצפוני, אך מעדיף נופים עשבוניים, בהם הוא משחר לטרף לעתים על העשב. הטיבלוס ניזון מחרקים קטנים הניזונים מהעשב: ציקדיות, זבובים ובעיקר כנימות. זה הופך אותו לאויב טבעי של מזיקים - המועיל בשדות תבואה.
מחקר אחד אף הדגים שנוכחות העכביש לבדה תורמת לבריאות הצמחים. במהלך המחקר נמדד הזמן בו ציקדיות בילו באכילה. חצי מחיות המחקר זכו לאכול בנחת, בעוד החצי השני נאלצו לאכול בנוכחותו של טיבלוס חי (שהיה קשור בחוט, כך שיוכל לזוז, אך לא יטרוף את הנסייניות). כצפוי, הציקדיות היו הססניות כאשר הטורף שלהן היה קרוב. לקח להן יותר זמן עד שהתחילו לאכול, והן סיימו מוקדם יותר. זה אומר שאוכלוסיה בריאה של עכבישים יכולה להגן על השדה לא רק בהפחתת מספר המזיקים, אלא אף בהפחתת הנזק של אלה שלא נטרפו. התוצאה מזכירה את השפעת הזאבים על איילי פארק ילוסטון. גם שם נרשמה ירידה בזמן הרעייה אחרי החזרת הטורפים, שהיטיבה עם הצומח בפארק. אותה תופעה - שני סדרי גודל מאוד שונים. ובמקרה של הציקדית והעכביש, יש לכך ערך מוסף, שכן ציקדיות נושאות, לא אחת, מחלות צמחים, והפחתת זמן ההזנה שלהן יכולה להקטין את הסיכויים להדבקת הפונדקאי.
לטיבלוס שלום.

הקריה החקלאית, ראשון-לציון, 3.2026

*מה שקראתי לו "אצניים", עד שהשם הזה אושר (במחטף!) למשפחה של גמלי-שלמה.

ידוענים על הכורכר!
בריג'יטאה (Brigittea innocens) היא עכביש ממשפחת הדיקטיניים הנפוץ במזרח הים התיכון ובמרכז אסיה. כל אורכה שלושה מילימטרים, ולרוב היא מסתתרת ברשת הקטנה שלה, המתוחה על ראשי עשבים יבשים. קל להבין למה איננו מבחינים בה, על אף שהיא שכיחה בשדה לאורך כל השנה.
תחת המיקרוסקופ מתגלה העכביש בפרוטרוט, וניתן להבדילו מדיקטיניים אחרים. אפשר אפילו ללמוד לחבב אותו, כפי שכנראה קרה עם הטקסונום הפיני פקה להטינן (Pekka Lehtinen), אשר הקים את הסוג Brigittea בשנת 1967, על שם לא אחרת מאשר בריג'יט בארדו (כך לפחות מספרת השמועה בקהילה הארכנולוגית. להטינן לא סיפק אטימולוגיה).
הבריג'יטאה כמובן לא יודעת על ההלצה הטקסונומית הקטנה הזאת. זו לא משפיעה על צמריריות המשי שלה, ולא על סיכוייה לתפוס טרף. החיים בגבעת הכורכר ממשיכים, בתקווה הרחק מאור הזרקורים. זהו חלקנו לזכור שהעכביש הקטן בראש הדרדר הוא פרט אחד ממשהו גדול יותר, שמתפרש בזמן ובמרחב, ושקשור להרבה דברים אחרים, כולל, כנראה, סלבריטאית עבר צרפתייה.

גבעת האירוסים, ראשון-לציון, 5.2023
***

בית קטן.
אנחנו שומעים על עכבישים ענקיים, האוכלים ציפורים ומותחים את רשתותיהם מעל נהרות. אבל מה עם הרוב? מה עם העכבישים הקטנים? במשפחת ה- Dictynidae*, למשל, כלולים עכבישים בוני-רשתות צנועים-בגודלם, הבונים את ביתם לעתים על ראשי עשבים יבשים, כמו שיבולת-השועל הזאת**. לפי שאריות הטרף בשולי הרשת הזאת, נראה שהעכביש לא נשאר רעב.
סודו של העכביש הזה הוא משי צמרירי (Cribellate Silk). משי זה מיוצר במשפחות מסויימות של עכבישים (סרבולניים וגבנניים, למשל) והוא בנוי כחוט צמר רופף ומסולסל. מנסיוני, מדובר במשי דביק מאוד. וזה הישג גדול, בהתחשב בכך שאפקט זה מושג לחלוטין בעזרת כוחות פיזיקליים, ללא דבק! חיסרון אחד של המשי הצמרירי הוא שאינו שקוף במיוחד. הוא בוהק בלבן, לעתים עם גוון כחלחל. אבל אני מנחש שבזמן הלילה זה פחות משנה.

כפר-סבא, 7.2019
* - טרם הוסכם על שם בעברית. הצעתי כמה שמות, אך לא בטוח שאחד מהם יתקבל.
** העכביש יושב במחבוא שלו, על המוץ העליון. אפשר לראות את הבטן.

רוב העכבישים שאנחנו פוגשים שייכים לכעשר משפחות, הניתנות לזיהוי בקלות. אבל בישראל יש נציגות למשפחות עכבישים רבות, חלקן קטנות ופחות מוכרות. זנבזר בר-שבע (Uroctea septempunctata) שייך למשפחה קטנה שכזאת: הדרפינתיים (Oecobiidae). במשפחה זו יש סוג אחד מאוד נפוץ: הדרפינה (Oecobius). הדרפינה חיים בפינות חדרים, אך הם זעירים ואפרוריים, ורובנו לא מבחינים בהם. הזנבזר חולק מבנה גוף עם הדרפינה: רגליים הכפופות אחורה, ראשחזה עגול, עיניים המקובצות לנקודה אחת, והסימן הכי מאפיין: זר זיפים ארוכים סביב פי הטבעת (על כן שמו). עם זאת, לא תמיד מחברים בין שני הסוגים, כי הרי הזנבזר הוא עכביש גדול יחסית* וצבעוני, כמו שאף דרפינה לעולם לא יהיה. כשאנחנו פוגשים אותו בשדה, לרוב תחת אבן, קל יהיה לחשוב שזה קטוען, נמלן, אולי אפילו כדורן - משהו נפוץ יותר. אולי רק זמן מה אחר כך נבין איזה מזל היה לנו במפגש עם יצור יפה ולא שכיח זה.

רחובות, 2.2022

*הוא עדיין קטן, אך ענק ביחס לדרפינה.

חיית בית.
הדרפינה (Oecobius) קרוי כך מכיוון שהוא באמת ובתמים דר בפינות. עכביש קטנטן זה בונה את רשתותיו הזעירות איפה ששני קירות מאונכים יוצרים זווית ביניהם ולפיכך, הבתים שלנו הם סביבה מצויינת בשבילו. גודלו הקטן אומר שלרוב פשוט לא נבחין בו ונוכל לחיות בשכנות טובה איתו.
באופן כללי, עכבישים בוני רשתות זקוקים למסגרת מתאימה לרשת שלהם וכל מין זקוק למסגרת אחרת, בשביל הרשת הייחודית שלו. לכן, בחלקים שונים של הבית (פינת התקרה והקיר, פינת הרצפה והקיר, מסילת תריסים, מאחורי הארון) נמצא מיני עכבישים שונים.

כפר סבא, 5.2016
***

הדרפינה (.Oecobius sp) הוא העכביש הזעיר הזה שמתגורר אצלכם בשרותים ומייצר מטווים קטנים בפינות. ניתן לזהותו בזכות רגליו הכפופות כולן אחורה, כרגלי סרטן נזיר, כמו-גם הראשחזה העגול ועיניו המקובצות במרכז - מה שנראה מרחוק כעין אחת.
הזוויות הישרות המאפיינות את הארכיטקטורה המערבית המודרנית הן ברכה עבור עכביש זה, שאינו נעדר כמעט מאף בית, במישור-החוף ובכלל.

כפר-סבא, 11.2019
***

כמו במערבון ישן, הדרפינה (.Oecobius sp) רץ במעגלים סביב הנמלה, וכורך אותה בעוד ועוד חוטי משי. הקורבן לובש תנוחות מעונות יותר ויותר, ככל שהקורים מתהדקים סביבו.
נמלים לעתים מהוות את מרבית פריטי המזון של עכבישי דרפינה, אך אין זה כי עכבישים אלה מעדיפים אותן. הנמלים הן קשיחות, חזקות, בעלות לסתות אימתניות מקדימה ועוקץ המתיז חומצה מאחור. ומכיוון שהפועלות לא מתרבות, אין להן אפילו מאגרי שומן. בהינתן ברירה, הדרפינה יעדיף לאכול זבובים, פרפרים, פשפשים, ואפילו עכבישים אחרים. אבל בסביבת העכביש יש לרוב פי עשר יותר נמלים מאשר כל חיה אחרת. אז זה מה שאוכלים.
למזלו של הדרפינה הרך והקטן, הוא לא צריך לגשת הטרף שלו, לפני שזה מנוטרל וחסר תזוזה.

כפר-סבא, 8.2022

הערה: אף ששתי הלילניות מוצגות בפוסטים כשייכות לשני סוגים שונים, שני המינים שויכו לאחרונה לסוג Larinia.
***

שבוע הדופלגנגר יגיע רק עוד חצי שנה, אבל הנה שני עכבישים שכבר מוכנים אליו:
מימין: Lipocrea epeiroides
משמאל: Larinia chloris
מדובר בשני עכבישים שאנחנו מכנים "לילניות": גלגלנים הבונים רשת חדשה כל לילה. לא כל הלילניות דומות, אבל שתי אלה כה דומות, עד שטרם מצאנו איך להבדיל ביניהן בשדה. דמיון חיצוני זה היה מספיק כדי שבמשך עשור במאה ה-20 שני המינים נחשבו לאותו המין. זאת על אף השתייכותן לשני סוגים שונים!
לא עוזר גם ששני המינים חולקים בית-גידול, ואף חופפים בטווח התפוצה שלהם: דרום הים התיכון, מזרחה עד הודו.
הפרטים בתמונה נאספו לצורך מחקר מדעי, ויועברו לאוספי הטבע הלואמיים, כך שאני יכול לדעת - בדיעבד בלבד - איזה מהעכבישים הוא איזה.
בימים אלה האקדמיה דנה בשמותיהם של חלק מהעכבישים, כך שכנראה שבשנה הבאה שתי הלילניות בתמונה יתהדרו בשמות עבריים חדשים.

כפר סבא (מימין), ביצת פולג (משמאל), 8.2025
***

הערב ב"מדריך ארצות החמרה לסיורי לילה": לילנית מחודדת (Lipocrea epeiroides)
באחד מסיורי הלילה שהעברתי בקיץ האחרון הרגשנו את עצמנו כהולכים דרך ארץ קסומה: מכל עבר ניבטו והבריקו באור פנסינו רשתות גלגל עדינות ויפייפיות, כאילו האגמון סביבו סיירנו התקשט מבעוד-מועד לקראת ליל כל הקדושים. בכל רשת ישב עכביש חיוור - לרוב ממש באמצע הרשת, אלא אם באותו רגע לכד את אחד מאלפי הזבובונים שרפרפו באוויר. מחזה זה היה מרשים במיוחד לאור העובדה שרק שעה אחת לפני כן, טרם השקיעה, הרשתות הללו לא היו שם.
אכן, הלילנית המחודדת מצטרפת לשורה של מיני עכבישים הבונים את רשתם בערב ומפרקים אותה בבוקר, לקראת יום של שינה.
לילנית זו היא גם מעניינת טקסונומית.
היא התגלתה לראשונה עוד במאה ה-19, כאשר פרט נאסף ביריחו. עברו כמעט מאה שנה עד שעסקו בה שוב - הפעם זה היה הארכנולוג הישראלי גרשם לוי, שתיאר מין זה מחדש בשנות ה-80 והחזיר אותו לתשומת-הלב של העולם המדעי. מאז, עכביש זה, שכביכול היה אנדמי לארץ-ישראל, נמצא במגוון מקומות: מהודו ועד סרדיניה. כיצד זה פספסו אותו עד סוף המאה ה-20? העניין הוא שמין זה דומה מאוד ללילנית המוארכת (Larinia chloris), וההבחנה ביניהן נעשית בעיקר בעזרת בחינה של אברי הרביה, תחת מיקרוסקופ. כל עוד לא ידעו שיש כאן שני מינים משני סוגים, מעטים טרחו לבדוק.
(אני טרחתי)
-
מה למדתי במהלך הציור: כל פעם שאני מנסה לצייר רשת גלגל, אני מנסה לעשות אותה מושלמת, כמו שהן נדמות לי. ואז אני מסתכל על רשת גלגל אמיתית ומבין כמה טעויות, קרעים וחוסר סימטריה קיימים במבנה הזה. פתאום אני גם מודע למרקם המאוד שונה של הרשת באזור בו העכביש יושב. כלומר, יש את הרשת עם החוטים המקבילים היפים - זה איפה שהחרקים נדבקים. אבל לקראת המרכז יש רשת אחרת, פחות עקבית ועד חורים גדולים יותר. ובאמצע יש חור של ממש. אני חושב שזה עוזר לעכביש לעבור מצד אחד של הרשת לשני, בעת הצורך.

*אף שבטקסט אני מתייחס אליה בשם "גלגלית פשוטה", ששימש אותנו במעבדה, בישיבות האקדמיה בשנת 2026 הוסכם על השם "גלגלית חומה", שיהיה השם העברי התקני של המין, כאשר רשימת השמות תתפרסם.*
***

הערב ב"מדריך ארצות החמרה לסיורי לילה": גלגלית פשוטה (Neoscona subfusca)
אירועי ביו-בליץ הם על-פניהם הפנינג ציבורי עם ערך חינוכי, כאשר המדע הוא רק תירוץ. עם זאת, הם מאלצים חוקרים להביט מחדש על המוכר והמובן, וגם לחפש מחדש במקומות בהם כבר לא מצפים לדברים חדשים. שלושה מארבעת אירועי הביו-בליץ של קבוצת ארצות החמרה ערכנו בגבעת האירוסים, בראשון לציון, אותה אני מכיר היטב. עם זאת, סקרי החי והצומח שערכנו בביו-בליץ גילו מדי שנה יצורים שלא הכרתי מהגבעה או שלא הכרתי כלל. בין השאר, מצאתי שהגלגלן הנפוץ ביותר באתר הוא הגלגלית הפשוטה. בהיותה קטנה ועגלגלה, הגלגלית הפשוטה נראית כמו פרט צעיר של עכביש גלגל גדול יותר, אולי גלגלן הצלב או ברגלגלן. לכן לא הקדשתי להן הרבה תשומת לב לפני כן. אבל בביו-בליץ 2017 לקחתי אתי כמה עכבישים לגידול במעבדה. הגלגלנים החומים הקטנים בנו רשתות מינימליות במבחנות שסיפקתי להם, ולכדו בהן בהצלחה את הזבובים שהכנסתי. כעבור נשל אחד בלבד הם היו בוגרים. לפיכך יכולתי לפרוש את כתבי גרשם לוי ולהשוות את אברי הרביה של העכבישים לציורים שבמאמרים. וכך נוכחתי לדעת שהגלגליות לא רק מצויות שם, אלא שהן שכיחות יותר משאר הגלגלניים בגבעה. סיפור דומה קרה בשמורת השיטה המלבינה ברחובות, בה ערכנו ביו-בליץ ב-2018. הגלגלית הפשוטה התגלתה כמרכיב חשוב בפאונת העכבישים של השמורה.
השם "גלגלית פשוטה" הוצע על ידי אפרת-גביש רגב, מנהלת אוסף העכבישנים הלאומי. יש כאן הנגדה עם הגלגלית הקשוטה (Neoscona adianta): גלגלן צבעוני וקל לזיהוי. עם זאת, גם כוכבת הרשומה הזאת מקושטת בדוגמאות שונות, ובהיותה מין רב מופעים, קיים מגוון גבוה של גרסאות לעיטורים הנראים על בטנה. זה פשוט שכל דוגמאות הצבע הללו, בסוף היום, הן חומות. אם איננו מביטים מקרוב, מתקבל רושם של פשטות, או לעתים קרובות יותר העכביש זוכה להתעלמותנו.
וחבל.
-
מה למדתי במהלך הציור: ציירתי את הגלגלית בתנוחה המכווצת האופיינית שלה. בתנוחה הזאת, כך נראה, הרגליים מקופלות כך שהן נראות קצרצרות. במיוחד רגל 3. מקווה שהצלחתי להעביר את עובדת היות הרגליים מקופלות. לא הצלחתי לצייר גרסה ממוצעת של דוגמת גלגלית. המופעים רבים מדי. ציירתי לבסוף נקבה שמצאתי לפני שבוע בכפר-סבא, כשהוצאתי את הכלב לטיול ערב.
***

מה עושה במהלך היום עכביש פעיל-לילה כמו הגלגלית הפשוטה (Neoscona subfusca)? הוא שומר על פרופיל נמוך: יושב בשקט על עלה, מתחזה ללשלשת ולועס משהו בלתי מזוהה, שעלול להיות הרשת מהלילה הקודם.

כפר מל"ל, 9.2020
***

זה ששני מיני חיות הם מועילים, לא אומר שהם בהכרח משתפים פעולה. על-אף שהעינפז הירוק (Chrysoperla carnea) הוא טורף חשוב של כנימות, הוא מהווה עצמו טרף לגלגלית הפשוטה (Neoscona subfusca), הניזונה ממגוון חרקים מעופפים, בכללם גם לא מעט זבובאים ופרפראים בהם האנושות מנסה להילחם.

יער קפלן, כפר-סבא, 5.2020
***

הגלגלית הפשוטה (Neoscona subfusca) הזאת אוכלת ארינמל בוגר - בעל-חיים שהתקיים בעצמו מטריפה רוב ימיו.
לצד שרשראות מזון קצרות (צמח, אוכל-עשב, טורף-על) מארג המזון כולל שרשראות מזון ארוכות, בהן האנרגיה של "אוכלי עשב" זעירים עוברת מטורף לטורף, כאשר הטורף בכל שלב גדול רק במעט (אם בכלל) מהטורף בשלב הקודם. שרשראות מזון כאלה מקיימות חלק ניכר ממגוון המינים.

חורשת אלון התבור, רמות השבים, 7.2022

גלגלן עב-גוף (Agelenatea redii) הוא עכביש הנפוץ בבתי-גידול פתוחים ברחבי האזורים הממוזגים והסובטרופיים של אירואסיה.
בתמונה מופע הצבע הנפוץ של המין, אבל קיימים עוד כמה, השונים בגוונים ובצורת העיטור על הבטן.

אוכלוסיות בהן ישנו יחס קבוע בין המופע השכיח למופעים הנדירים מהוות חידה מרתקת לחוקרים. הדבר הצפוי ביותר היה שאם מופע אחד נותן כשירות יתירה לבעליו, הוא יביא להיעלמות האחרים. מצד שני, אם הכשירות של כל המופעים זהה, למה שהיחסים ביניהם לא יהיו זהים?

ההשערה הפופולרית ביותר היא שלמופעים הנדירים יש יתרון רק כאשר הם נדירים, אך כשהם הופכים נפוצים יותר, כשירותם יורדת מתחת לזו של המופע הנפוץ. מנגנון זה הוא אפשרות מעניינת, אבל הוא טרם הודגם בגלגלן עב-הגוף.

ראשון-לציון (מול מכון וולקני), 3.2023

הגלגלית הקשוטה (Neoscona adianta) היא אחד העכבישים היפים ביותר בשדותינו. את רשתות הגלגל שלה נוכל לראות פרושות בין עשבים בימי שלהי האביב.
בספרות העברית אפשר גם לפגוש בה בשם אחר: נאוסקונה עלעלית. בינתיים, שני השמות הם הצעות בלבד, אך בעתיד כנראה שאחד מהם יקבל את אישורה של האקדמיה ללשון העברית, ויהפוך לשם הרשמי.
הגלגלית הקשוטה היא מין רחב תפוצה: בכל האזור הממזוג של העולם הישן, וקצת דרומה, אל האזור הסובטרופי. לכן הפליא אותי מאוד זה שלא מצאתי מחקרים מעניינים שעסקו בה, וגם לא רישומי תצפיות מעניינות. באופן מאכזב, לא מצאתי עליהן חומר (מלבד קצת מידע יבש) אצל נטורליסטים כמו אמוץ כהן, פנחס אמתי או אנרי פאבר. האם יכול להיות שבעל-חיים כה נפוץ ויפה לא זכה להתייחסות הראויה לו? אף אחד לא גידל אותה וסיפר על חוויותיו?
בכנות, גם אני מעולם לא גידלתי אותה (אף שגידלתי מאות עכבישים במעבדה, כולל אחותה החומה של הכוכבת שלנו: הגלגלית הפשוטה), וגם לא סיפרתי עליה עד כה בקבוצה - שזה ממש לא בסדר!
אולי כולם הניחו, כמוני, שכבר אחרים דיברו עליה?
אני משער כי לא תהיה ברירה, אלא למצוא אחת באזור שלי, ולערוך את התצפיות בעצמי.

"שמורת נוף בוסתן-הגליל", 5.2025

ציציות ציפורן (claw tufts) - צרורות שיער ניידים בקצה הרגל, המאפשרים היצמדות וטיפוס על משטחים אנכיים ואף בעלי זווית שלילית.
קבוצת העכבישים הדו-ציפורניים כוללת משפחות רבות של ציידים שאינם משתמשים ברשת. ביניהם המברישניים, הקפצניים, הסרטבישיים, וכן, גם הזורופסיים - מהם הזורופסיס הוא הנציג היחיד במישור החוף.
היכולת לטפס על קירות ותקרות מרחיבה משמעותית את שדות הציד של עכבישים אלה.
ציוד טיפוס זה שיש לזורופסיס מאפשר לו לעמוד בנוחות בתנוחה שתהיה קשה עד בלתי אפשרית לזאבניים, החסרים ציציות ציפורן.

שמורת אירוס הארגמן, ראשון-לציון, 3.2019
***

עכבישי הזורופסיס (Zoropsis lutea) יוצאים לפעילות בעונה הגשומה. צורת גופם וסידור עיניהם מזכירים זאבן, אך מנהגם לעמוד על חפצים אנכיים (במיוחד גזעי עצים) אינו אופייני לזאבנים, החסרים את ציציות-הציפורן הדרושות לשם טיפוס כזה.
יחסית לכמה שהם נפוצים, עכבישי הזורופסיס הם ממש בלתי-מוכרים בישראל. אני הכרתי אותם רק אחרי שמשפחת הזורופסיים הוכנסה לתוכנית התואר השני שלי. וגם אז לקח לי חצי שנה למצוא את הראשון. מצד שני, משמצאתי זורופסיס אחד, התחלתי למצוא אותם בכל מקום. אתם יודעים איך זה.

מרחבי-רחובות, רחובות, 11.2020
***

למה לעכבישים יש הרבה עיניים?
מלבד זה שעיניים שונות לעתים פונות לכיוונים שונים, כך שניתן לקבל ראייה פנורמית, גם התפקוד שלהן שונה. הזוגות הקדמיים יכולים (לפחות במינים מסויימים) לראות בצבע ולעבד תמונה. הזוגות האחוריים רגישים לתנועה ולעתים מצויידים לראיית לילה. עכבישים מסויימים פיתחו בעיקר סוג אחד של עיניים, ועברו להסתמך על המידע המועבר מהן. קופצנים, למשל, אצלם עיניים הקדמיות הן הגדולות, יודעים לזהות את בני מינם ואת טרפם לפי מראה. זאבניים, אצלם העיניים האחוריות הן הגדולות, הם בעלי ראיית לילה טובה. מצד שני, עכבישים רבים, כמו הזורופסיס (Zoropsis lutea) הצעיר בתמונה, מסתמכים בשווה על שני הסוגים, בלי להצטיין באף סוג ראייה, אך גם בלי לוותר עליו.

כפר-סבא, 9.2021

כמעט מושלם.

הפטמתן (Hersilia caudata) ידוע בשל הסוואתו המעולה על גזעי עצים. הן צבעיו והן גופו השטוח עוזרים לו להסתתר. לצערו, הוא עדיין מטיל צל, המבליט אותו.
מין זה (וכל משפחתו) מצטיין בפטמיות טווייה ארוכות, עם שפופרות משי המסודרות לאורכן. זה אומר שהפטמתן יכול לטוות מספר חוטים מקבילים בו-זמנית. חוטים אלה לפעמים נראים על גזעי עצים ומהווים עוד ראייה מרשיעה לקיום פטמתן באזור.

אשדוד, 5.2018
***

לא קשה לזהות את הפטמתן (Hersilia caudata). זהו העכביש היחיד בישראל, ובכל אזור הים התיכון, שנראה ככה וחי על גזעי עצים. ממזרח ומדרום לישראל ידועים עוד מיני פטמתנים (עד כה ידועים 78 מינים בסוג זה) אך אצלנו קיים רק המין האחד הזה.
זה לא אומר שאין עוד נציגים ממשפחת הפטמתניים (Hersiliidae), שכן בישראל מצוי גם הסוג פטמתנית (Hersiliola), הדומה לפטמתן, אך קטנה בהרבה וחיה מתחת לאבנים.
נקבת הפטמתן הזאת (שאינה נקראת פטמתנית) שומרת על פקעת הביצים שלה, שכמו העכביש הבוגר, צמודה לגזע העץ, ואף מוסווה בעזרת חתיכות קליפה!

כפר-סבא, 11.2019
***

כאשר עכביש זכר מגיע לבגרות, מראהו לרוב משתנה: גפיו מתארכים, בטנו מתכווצת והוא נראה כשייך למין אחר מאשר הנקבות והצעירים. הפטמתן (Hersilia caudata) בתמונה מדגים יפה את הכלל הזה. הוא נראה ארוך-רגליים וגמלוני אף יותר מהפטמתן הממוצע. זכרים בוגרים גם נוטים לשוטט, בחיפוש אחר נקבות. הם בולטים יותר לעין, וכפי שהאקולוגים יעידו, נופלים יותר למלכודות. התהנגות זאת נראית מפתיעה במיוחד במינים ישיבים, כמו הפטמתן.
את הפרט הזה מצאתי מטפס על קופסת חשמל, אולי בלי לשים לב כי זה אינו גזע עץ, וכי צבע הרקע לא נותן לו הסוואה. נאחל לו שימצא זיווג במהרה.

כפר-סבא, 8.2022
***

בית-הגידול האופייני של הפטמתן (Hersilia caudata) הוא על גזעי עצים חומים ומחוספסים. הפטמתן משתטח על הקליפה והופך בלתי-נראה לטרף ולטורפים כאחד.
בעונת הסתיו אפשר לראות צעירים, הנפוצים ומתיישבים במגוון מקומות, חלקם פחות ממושלמים. הפרט בתמונה החליט לנסות את מזלו על קיר המטבח שלנו - עליו הוא בולט למרחקים. הוא ישב באותו המקום במשך יום, ואז נעלם. אני חושש שנטרף בידי אחת הקופצניות הגדולות הגודשות את הבית.
כפר-סבא, 11.2019
***

כן, חורף וקר.
אבל אנחנו במישור-החוף, אז לא באמת חורף וקר.

הפטמתן (Hersilia caudata) הוא עכביש הנפוץ באפריקה, ושתפוצתו בולטת לתוך הלבנט, צפונה (כנראה) עד לבנון. הוא רגיש לקור, כך שאיננו מוצאים אותו בירושלים, למשל (אבל בנגב הוא מגביה עד מצפה רמון!). במישור-החוף, עכביש טרופי זה נפוץ מאוד ופעיל לאורך כל השנה. טמפרטורות החורף של ראשון-לציון הן קצת נמוכות בשביל מין טרופי, אבל הן רחוקות מלהיות דיל-ברייקר.
הפטמתנים שנמצא היום הם צעירים בדרגות נשל מתקדמות. אפשר לראות בתמונה שהם לא סתם יושבים על העצים ומחכים לאביב, אלא מתנשלים, ולפיכך, אוכלים וגדלים. הם בקעו בסתיו, ולקראת הקיץ עליהם להיות כבר בוגרים, כך שאין זמן לבזבז בתלונות על מזג-האוויר. הזבובים האלה לא יצודו את עצמם.

הקריה החקלאית, ראשון-לציון, 2.2025
***

גשם זלעפות. גזע העץ רטוב, אבל הפטמתן (Hersilia caudata) יבש.
לצמחים ובעלי-חיים יבשתיים יש יחסים מורכבים עם המים. כולנו צריכים מים כדי לחיות, אבל יותר מדי מים, או מים במקום ובזמן הלא נכונים, יכולים להיות מזיקים, ואף ממש מסוכנים! לכן, יצורים רבים פיתחו כסות הידרופובית, שמונעת ספיגת מים מיותרים, והיווצרות קרום מים על-פני הגוף. כך קטן הסיכוי להתבססות פטריות פתוגניות, בעוד התרמורגולציה משתפרת.
זה לא שאי אפשר להרטיב פטמתן. אם ננסה מספיק, בסוף נצליח. אבל כל עוד העכביש בוחר איך ואיפה לעמוד, הוא יכול להמשיך לשמור על גרביים יבשות.

הקריה החקלאית, ראשון-לציון, 1.2026

פסיכו?
זה לא סיוט מסרט אימה, זה בסך-הכל ארסן (.Loxosceles sp), העכביש המושמץ ביותר בתרבות המערבית.
מדי יום אינספור אנשים מזהים עכבישים שונים בתור ארסן. מדי יום מדווחות פגיעות שונות, שסיבתן לא ידועה, כנשיכת ארסן. הפחד מהעכביש גדול בהרבה מפגיעתו.

אז איך מזהים?
משפחת הארסניים מצטיינת בשש עיניים, המחולקות לשלושה זוגות, כאשר הזוג האמצעי הוא קדמי לאחרים. מאפיין זה משותף לארסניים ולמשפחת היורקניים, אך צורת הגוף של היורקן כה מוזרה, עד כי קשה מאוד להתבלבל ביניהם. לארסן רגליים ארוכות הכפופות כולן קדימה. התנוחה האופיינית היא ישיבה צמודה למשטח, ברגליים פרושות. לפעמים מכוסה המשטח במטווה, אך לעולם אין רשת ציד. מכיוון שהעיניים קטנות, נהוג לזהות את הארסן לפי "צורת הכינור" על הראשחזה שלו. לי זה נראה יותר כמו סוג של מברשת אסלה. הייתי מתאר את סימן הזיהוי כ"חלק הראש של הראשחזה (בו העיניים והמלקוחיים) הוא כהה ומתחבר אל חריץ הראשחזה (fovea), הכהה גם הוא.", ואני לא מבטיח שאין עוד עכבישים עם הסימן הזה.
בישראל כנראה מספר מיני ארסנים, ולפחות מין אחד החי בבתים, במקומות חשוכים, לרוב בחרכים ומתחת לחפצים. כן, ברוב הבתים בישראל, אם לא בכולם, אפשר למצוא ארסן. אם נכנסתם לפאניקה, שימו לב לכך שהם היו שם במשך כל חייכם, ועד כה אתם בסדר*.

ניתן להיתקל בארסן בעת נקיונות או חיפושים אחר דברים במחסן, אבל גם במצבים פחות אופייניים, כמו במקלחת. לאף ארסן אין רצון מיוחד לתקוף אותנו, ועד שלא ניגע בו, הוא לא ייגע בנו, ולרוב לא יזוז. עם זאת, במקרים נדירים של התקלות קרובה, הם עלולים לנשוך. בנשיכת הארסן, כמו בנשיכת רוב העכבישים, מועבר ארס. ארס הארסן הוא בעל פעולה ציטוטוקסית - הוא הורג תאים, מה שגורם לנמק. לרוב מדובר בפצע קטנטן, שעובר במהירות. במקרים מעטים מתפתח נמק נרחב יותר, שעלול להזדהם ולהוות סכנה ממשית. בכל מקרה, אין להמר! אם ננשכתם, פנו לרופא.
כך או כך, ניתן לחיות בשכנות טובה גם עם החיה הזאת, כל עוד מכבדים את המרחב הפרטי שלה, ודואגים לכוס וקלף בהישג יד, לכל מקרה.
הארסן בתמונה הועבר אחר כבוד לחצר האחורית.

כפר-סבא, 7.2019

* חוץ מהמעטים שננשכו. מקווה שפניתם לטיפול רפואי ואתם עכשיו בסדר.
***

ארסן כחול-לבן.

הארסן החום (Loxosceles rufescens) הזה מצא לו בית תחת דגל ישראל שנשכח בשדה.
כמו עם כל הישראלים, אנחנו יכולים להתחקות אחר היסטוריית ההגירה שלו, לפחות אם יש לנו ציוד להפקה וריצוף של דנ"א, מחשב חזק ויכולת לבצע דיגום ברחבי העולם. למזלנו, אנשים עם האמצעים והרצון לכך, כבר עשו את העבודה בשבילנו.
משפחת הארסניים (Sicariidae), לפי הידוע לנו, התחילה את דרכה בתור הקרטיקון, ביבשת גונדואנה המערבית (אפריקה ודרום-אמריקה של היום). מרכז מגוון המינים שלה עדיין נמצא ביבשות אלה, אך נציגי המשפחה נפוצו צפונה, אל צפון-אמריקה ואירואסיה, שהתחברו אליהן לא מכבר.
יהיה הגיוני כי הארסן החום, הנפוץ סביב הים התיכון, יהיה קרוב למינים הרבים המצויים מדרום לסהרה. עם זאת, מחקר שנערך בשנים האחרונות ממקם אותו בקרבת המינים הדרום-אמריקאיים דווקא.

האם מדובר במין פולש?
בהיותו מין בעל חשיבות רפואית, נערכו על הארסן שלנו מספיק מחקרים כדי שנוכל להגיד שמדובר במין מקומי, בעל מגוון גנטי גבוה סביב הים התיכון, ואף סימנים להשפעות של תקופת הקרח על מבנה האוכלוסיה.
זה משאיר אותנו עם האפשרות הפחות סבירה, אך היותר מעניינת - הפצה לרוחב האוקיאנוס האטלנטי. ידוע שדבר כזה קרה בעבר עם כל-מיני בעלי-חיים וצמחים. זה קרה יותר כאשר האוקיאנוס היה צעיר וצר, ורוב ההפצות המוצלחות היו מזרח למערב, ולא להיפך. יכול להיות אפילו שהארסנים הראשונים שהגיעו לאמריקה, עשו זאת כאשר גונדוואנה כבר התפרקה, אך הבקע בין היבשות היה פחות רציני (כך הגיעו הקופים לאמריקה). ועדיין - לשבת ליד יבשת שעשירה במינים של ארסנים, ולקבל ארסן שהגיע כל הדרך מאמריקה... זה אירוני ומוזר, ומבהיר לנו שנותר עוד הרבה לגלות גם לגבי מסעותיו של הארסן וגם לגבי הקשרים המוזרים בין מזרח למערב ובין צפון לדרום.

הוד-השרון, 11.2022
***

במהלך הדרכה סמוך לבריכת רחובות מצאתי עכביש קטנטן, בעל הליכה מוזרה, שנראה לי מיוחד, ועל כן הבאתי אותו למעבדה. מבט אחד תחת הבינוקולר גילה לי הרבה על זהותו: זה, כמובן, ארסן (.Loxosceles sp), המזוהה בזכות שש עיניו המסודרות בשלושה זוגות. אורך גופו הנוכחי הוא כמילימטר. כנראה שבגודל זה הוא ניזון מפריטי טרף בגבול יכולת הראייה האנושית: אבקועי קפזנבים, אקריות קרקע, נמטודות ואולי גם אבקועים של עכבישים קטנים.

בריכת רחובות, מרחבי-רחובות, 2.2022