מגוון מינים: בתי-גידול לחים וקרקעות כבדות
ביצת פולג - הפאליק - הייתה אחת הגדולות שבביצות מישור-החוף, והתחרתה בחולה בעושרה ופארה. ניקוזה התבצע קצת לפני ניקוז החולה, אך בשונה מהאחרונה, ביצת פולג לא נשארה לעמוד ריקם, אלא התמלאה מחדש באופן חלקי. ביצת פולג הנוכחית היא צל חיוור של בית-הגידול המקורי. רובה מתייבש בקיץ, באמצעה עוברת מסילת רכבת, ונחל פולג החוצה אותה הוא כעת תעלה מוסדרת. ועדיין, לעיניי הישראליות היא נראית כמו לא פחות מדלתת האוקוואנגו.
קשה לי לתפוס שביצה של קילומטר וחצי על קילומטר עדיין קיימת במישור-החוף, וכאילו כלום! לא מדברים עליה. לא מתלהבים ממנה. ולא שומרים עליה. הביצה היא שמורת טבע מוצעת, אך זה לא מתקדם לשום מקום.
וזה לא שלא יודעים עליה, או שאינה נגישה - הרי הרכבת עוברת ממש דרכה, ועוצרת בתחנת בית-יהושע, הסמוכה לה! כך אני גיליתי אותה, מכל מקום.
המקום עשיר ומפתיע מבחינת החי והצומח שלו. איך עוד אין שם מרכז מבקרים, עם דקים ומקומות לתצפית בציפורים?
אבל אם אין הגנה חוקית, זאת אומרת שלא יעברו הרבה שנים ויעלו עליה הבולדוזרים, כדי לבנות עוד שכונה, מחלף או מרכז קניות. היו בטוחים שהתוכניות כבר בדרך והמנגנונים כבר משומנים לקראת המחטף.
בואו נתחיל להילחם עליה כבר עכשיו, כשעוד לא מאוחר! לא ברגע האחרון, אלא כשיש לנו סיכוי ממשי לנצח!
ביצת הפולג, 6.2021
בקצרה: הכנתי טבלה שמציגה כמה מהמינים של ביצת פולג לפי דגמי התפוצה הביוגיאוגראפיים שלהם.
יותר לאורך: אלפרד ראסל וואלס, האיש שגילה את האבולוציה במקביל לדארווין, הבחין בכך שעולם החי והצומח של אזורים נרחבים יכול להיות אחיד, בעוד שאזורים סמוכים יציגו מגוון מינים מאוד שונה. לאורך אינדונזיה, למשל, פגש אי אחר אי שהיו מאוכלסים בקופים ואיילים. ואז, במעבר לניו-גיני הקרובה מדרום, הגיע לעולם של פוסומים וקנגורי-עצים. בעקבות תצפיותיו, וואלס חילק את העולם היבשתי לששה אזורים ביוגיאוגראפיים עיקריים. חלוקה זו, עם שכלולים קלים, משמשת אותנו עד היום.
ישראל נמצאת באזור הפלארקטי (palearctic), המאחד את חלקי העולם הישן שמצפון לחגורה הטרופית. אבל האין בכל ארץ מגוון מינים שונה?
כן, אבל במידה שונה.
תל-אביב קרובה במידה דומה לבודפשט, בהונגריה, ולגונדר, באתיופיה. עם זאת, מגוון המינים שלה לא דומה לשניהם באופן שווה. בודפטש, הנמצאת גם היא בפלארקטי, דומה לתל-אביב בהרבה. יתרה על כך מבחינת מאסף המינים, הסוגים והמשפחות שלה, תל-אביב דומה לטוקיו יותר מאשר לגונדר, אף שהראשונה נמצאת מאיתנו במרחק רב פי שלוש מהשנייה.
הסיבות לכך נעוצות בהיסטוריה הגיאוגראפית והאקלימית של אזורים אלה: מה היה מחובר, מה היה מנותק, איפה היו מחסומים ומעברים, ואיך הם סייעו לתפוצת מינים או הגבילו אותה.
עכשיו, אמנם רוב המינים בשטח מסויים הם בעלי תפוצה המתאימה לאזור הביוגיאוגראפי, נראה גם מינים ה"זולגים" מאזורים שכנים. זה נכון במיוחד עבור שטחים הנמצאים קרוב לגבול האזור הביוגיאוגראפי - דוגמת ישראל, הקרובה לאזור האפרוטרופי (afrotropic). מיפוי ה"אזרחות" הביוגיאוגראפית של אורגניזמים שונים באזורנו יכול לתת המחשה לאופי המיוחד של מגוון המינים המקומי.
חשוב לציין שחלוקה כזאת היא בהכרח פישוט של מגמות ותופעות מורכבות. לא הכל נכנס יפה להגדרות של וואלס, גם אם הן עוזרות לראות כמה תופעות מעניינות בעולם הטבע. רוב התפוצות האמיתיות, למשל, קטנות מהאזור הביוגיאוגראפי. חלקן קטנות ממש, גם אם הן שייכות לאזור רחב. בנוסף, יש מספר חלוקות. אני השתמשתי בחלוקה הזואולוגית, לפיה אפריקה ואסיה הטרופית הן אזורים נפרדים. לפי החלוקה הבוטנית, אפריקה הטרופית ואסיה הטרופית הן אזור אחד, פלאוטרופי (palaeotropic). אזור זה מכיל למשל את הגומא השופע (לו קראתי כאן בטעות "גומא צפוף". אתקן כשאגיע הביתה), שבטבלה הזאת נדחק למתחם ה"רב-אזורי" עקב אזרחותו הכפולה.
תפוצה היא גם דבר שמשתנה. מינים פולשים הופכים ממקומיים לקוסמופוליטיים (בטבלה אני מציין את התפוצה ה"מקורית", לפני התערבותנו), בעוד מינים שזלגו לאזור אחר מתאזרחים ומתפתחים למינים חדשים. כך, למשל, קרה עם הזיקית שלנו: תפוצת המין היא ים-תיכונית, כלומר, חלק מהפלארקטי. אבל הוא שייך למשפחה אפרוטרופית. לכן אנחנו יכולים לסווג את הזיקית שם או שם, בהתחשב ברמה הטקסונומית ובסוג המידע שברצוננו להציג.
בכל אופן, אני מקווה שתהנו מהצגה כזאת של מגוון המינים בביצת פולג, עליה דיברתי כבר לא מעט, ושאת סוגיות תפוצת המינים שבה אני מעלה כאן לא לראשונה.
___
המפה במרכז הטבלה היא מאת משתמש ויקימדיה Osado.
אני זוכר את בריכת החורף הראשונה שלי. זה היה ינואר או פברואר 1993, וההדרכה התקיימה בעיר שלנו, קריית-אונו. הבריכה הייתה רדודה, לא מרשימה, ושכנה בשדה, ליד שדרת ברושים. היינו פחות משנה בארץ, ועל ההדרכה בטח נודע לנו במתנ"ס בו היה האולפן של הוריי. כנראה שמישהו תרגם לנו את מה שנאמר.
אני מנחש שקיימות באוקראינה בריכות חורף, או ליתר דיוק בריכות אביב. אבל לא נראה שיש להן חשיבות אקולוגית או תרבותית מיוחדת. בריכת החורף, אם כן, הייתה עבורי עוד דבר ישראלי מוזר וחדש. המדריכה הראתה מגוון מחיות השלולית, אך את הרושם הרב ביותר השאיר הזימרגל, שהיה גם גדול וגם ייחודי בצורתו ובתנועה הגלית המתמדת של רגליו. לא רק שזה היה מפגש ראשון חשוב עם מאפיין מרכזי של הטבע הישראלי - זאת הייתה גם הבלחה קצרה של התייחסות לתחומי העניין שלי, בתחילתה של תקופה ארוכה בה לא היה מי שיעזור לי בדרכי כחובב טבע.
ההדרכה הזאת נשארה אתי, כאחת החוויות המרכזיות של אותה שנה. מה שלא נשאר הוא הבריכה, שנבלעה תחת שכונה מתישהו בסוף שנות ה-90. והיא לא היחידה. קל להתחיל למנות בריכות חורף הקיימות היום בזכרוננו הטרי, אך כבר לא במציאות. אובדנם של אותם אגממים הוא בכיה לדורות, בעיקר בשל מגוון המינים שלהם, אך גם בזכות היותם מקומות להתפתחות ילדים, ממש כאילו גם הם היו ראשנים.
אין לך עוד מעבדה טבעית כמו בריכת החורף, ובה יצורים קטנים ומוזרים, לא מאיימים, נוחים ללכידה והסתכלות.
מעבדה עם בוץ ושמש, עם עופות נודדים ועם אילניות. מעבדה טבעית שהיא לעתים הדבר הפראי ביותר בסביבתו הקרובה של הילד. מעבדה בה לומדים על זיהום, שינוי אקלים, פיזיולוגיה ואבולוציה, אבל לא מרגישים לרגע משועממים.
ילדי קריית-אונו המודרנית לא זוכים לקבל את החשיפה שאני קיבלתי. היא נחסכת מילדים ברחבי הארץ, שהבריכה המקומית שלהם נהרסה לפני שהיה להם סיכוי להכירה. פעם היו בריכות בסביבתם, אך יש פחות ופחות מהן, ופחות ופחות מקובל להסתובב בהן. ואני חושב שמתפקידנו לעודד את השמירה על הנותרות, ובו-זמנית לדאוג לכך שאוצר טבע בלתי-אמצעי זה יהיה נגיש לדורות הצעירים לרוחב החברה הישראלית.
יום רמסר שמח!
אילוסטאציה: תלמידים בבריכת חורף לוד, 2.2013
כאשר יותר מ-40% ממשקל הקרקע הוא חלקיקים בקוטר של פחות משני מיקרומטר, אנחנו אומרים שזאת קרקע כבדה, או חרסיתית - שכן חלקיקים קטנים אלה נקראים 'חרסית'. קרקע כזו נוטה לספוח מים ולהפוך לבוץ סמיך בחורף. היא לרוב סמיכה וקשה לעיבוד (לפחות בכלים מסורתיים), וכשהיא רטובה יכולים להיווצר בה תנאים אנאירוביים. בקיץ, עם התאדות המים, נפח האדמה קטן והיא נסדקת. במקרים מסויימים, אלה סדקים אימתניים ממש, ובתוכם בעלי-חיים יכולים למצוא מסתור מהתנאים הקשים על-פני השטח. דיירים אלה ייאלצו לעזוב עם הגשמים, אבל אז התנאים בחוץ יחזרו להיות סבירים. באחו עיינות מצאנו במרכז הבריכה היבשה נקיקים בעומק מטר! מעניין יהיה לראות אם הם משכנים בתוכם דו-חיים, זוחלים ופרוקי-רגליים הממתינים לבוא המים.
צמחים הגדלים בקרקעות כאלה צריכים להיות מסוגלים להתמודד עם מיעוט החמצן בחורף, ועם ההיסדקות בקיץ, שיכולה לקרוע את שורשיהם. זו אחת הסיבות למגוון הצמחים המיוחד בעמקים.
אחו עיינות, 10.2021